פסק-דין בתיק א 16591/05

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

התובע, סמיון חניס (להלן: "התובע"), יליד 1958, טוען כי נפגע בשלוש תאונות דרכים שארעו בעת שרכב על  אופניו.

התאונה הראשונה, אירעה ביום 26/2/99 ( להלן: "התאונה הראשונה").

התאונה השנייה, אירעה ביום 12/6/03 (להלן: "התאונה השנייה").

התאונה השלישית, אירעה ביום 16/1/04 (להלן: "התאונה השלישית").             

משנטען כי התובע אינו יודע את זהות הנהגים ו/או כלי הרכב, המעורבים בכל אחת משלוש התאונות האמורות, הוגשה התביעה כנגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת" או "קרנית").

הנתבעת מכחישה את עצם ארוע התאונות ונסיבותיהן הנטענות ואת חבותה לפצות את התובע  על פי החוק.

כן חלוקים הצדדים, בשאלת גובה הנזק.

2.         בטרם אדון בתביעה בגין כל אחת מהתאונות, ראיתי לציין כי חקירתו הנגדית של התובע, התנהלה באמצעות מתורגמנית לשפה הרוסית שכן על אף שהתובע עלה לארץ בשנת 1991, אין הוא שולט בעברית. מחקירתו הנגדית של התובע, התרשמתי כי הינו מסוגל לתקשר, בשפה פשוטה ובסיסית בלבד וכי ההתבטאות בעברית, קשה עליו. בנסיבות אלה, כשמדובר בתובע, שאינו מסוגל למסור עדות בעברית, מן הראוי היה כי גם תצהירים, יגבו ממנו, באמצעות מתורגמן, על מנת שלא יטען, לאחר מכן, כי האמור בהם, נובע מקשיי תקשורת עם התובע והדברים מתייחסים הן ל"תצהיר הבריאות", שצורף לתביעה והן לתצהיר התשובות לשאלון ותצהיר עדותו הראשית של התובע. הדברים מקבלים משנה תוקף וחשיבות, מקום שעל התובע לשכנע באמינות גירסתו, לצורך הוכחת תביעתו. כפי שיובהר בהמשך, סבורה אני כי רבות מהסתירות שהתגלו בעדותו של התובע, אכן נובעות מקשיי תקשורת ושפה ואופן עריכת התצהירים, שלא באמצעות מתורגמן ולא מחוסר אמינות של התובע ולשם הדוגמה; על אף שבתצהיר הבריאות, לא נכללו פרטים לגבי תאונת עבודה קודמת שארעה לתובע, בגינה נקטע חלק מכף רגלו, הרי בתצהיר התשובות לשאלון, התובע מסר פרטים לגבי תאונה זו.

            זאת ועוד, התרשמתי כי התובע, אדם פשוט ולא מתוחכם, אשר קשה לייחס לו ידיעה לגבי הדין החל או אפשרות להתאים את גרסאותיו המוקדמות, באופן שיקים לו עילת תביעה ונראה כי התובע אף לא היה מודע למוצגים ומסמכים שהוגשו במסגרת ההליכים בתביעה דנן, והשיב כי לא ידע שנקבעה לו נכות, בשיעור של 25%, במסגרת נכות כללית, בגין הקטיעה בכף הרגל וזאת על אף שמסמכי המל"ל, צורפו לתיק המוצגים מטעם הנתבעת, זמן ניכר טרם שמיעת הראיות.

התאונה הראשונה

3.         בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית (להלן: "התצהיר"), פירט התובע את נסיבות אירוע התאונה הראשונה, כדלקמן: " ב- 26.2.99, סמוך לשעה 06:20  רכבתי על אופני... למקום עבודתי... בהיותי בצומת הרחובות פינסקר-חלוצת הפרדסנות פגעה באופני מכונית שפנתה ימינה, חתכה את מסלול נסיעתי והמשיכה בנסיעה. נפלתי ונחבלתי בגבי. סבלתי כאבים אך החלטתי להמשיך למקום העבודה. בעבודה הכאבים הלכו וגברו ובסביבות השעה  11:00 לא יכולתי להחזיק מעמד, הפסקתי את העבודה באמצע ומנהל עבודה הסיע אותי לבי"ח...".

            בחקירתו הנגדית, העיד התובע: "... נסעתי והוא חתך לי את הדרך, כמעט בפינת פינסקר והיתה לנו התנגשות עם הגלגלים הקדמיים שלי, אני פגעתי באוטו שלו מצד ימין אחורי" (עמ' 4 לפרוטוקול). כשנשאל התובע, אם ראה את הנהג, לפני שפגע ברכב, השיב: "ראיתי אותו רגע לפני שפגעתי בו. היה רק נהג אחד ברכב. כל הארוע קרה בפינה ולא היתה אפשרות לראות. זה היה עניין של שניה אחת" (עמ' 5 לפרוטוקול). התובע הוסיף והעיד כי: "היתה מכה והוא לא עצר. אני נפלתי ובאותו רגע, הוא המשיך לנסוע. אני לא יודע אם הוא ראה אותי נופל....אני לא צעקתי אבל נהג מאוטו אחר, מכיוון אחר שראה, עצר ושאל אם אני צריך עזרה. לא אמרתי לו שאני צריך עזרה" (עמ' 9 לפרוטוקול). בהמשך העיד התובע כי אותו נהג שעצר: "... אמר בעצמו שהוא ראה את התאונה והוא מוכן לרדוף אחרי האוטו... הנהג שעצר מיהר לעבודה. הוא אמר שהוא בזמן עבודה ואמר שאם צריך, אני מוכן לרדוף אחרי האוטו. אמרתי לו שלא צריך ושיסע לעבודה" (עמ' 10 לפרוטוקול). התובע הוסיף וציין כי לא סיפר לעורך דינו, על אותו נהג שעצר וכי זו הפעם הראשונה שהוא מספר זאת (עמ' 10 לפרוטוקול).

אשר לפרטי הרכב הפוגע, התובע העיד כי לא הספיק להבחין במספר הרכב וכי מדובר היה ברכב קטן  בצבע בהיר "קרוב לאפור" (עמ' 7 לפרוטוקול).

התובע נשאל באשר לנזק שנגרם לאופניים, כתוצאה מהתאונה והשיב כי הכידון והגלגל הקידמי, התעקמו וכי לאחר התאונה, המשיך בנסיעה לעבודתו ולאחר מכן תיקן את האופניים, בחנות לאופניים ושילם עבור התיקון (עמ' 8 לפרוטוקול).

4.         ב"כ הנתבעת, עומד על סתירות שהתגלו בחקירתו הנגדית של התובע, בעניין תאור נסיבות התאונה, קיום עדים להתרחשותה ושאלת תיקון האופניים.

אשר לתאור נסיבות ארוע התאונה, השוני בין גירסת התובע בתצהירו כי "פגעה באופני מכונית שפנתה ימינה, חתכה את מסלול נסיעתי והמשיכה בנסיעה. נפלתי ונחבלתי בגבי". לדבריו, בחקירה הנגדית: "נסעתי והוא חתך לי את הדרך, כמעט בפינת פינסקר והיתה לנו התנגשות עם הגלגלים הקדמיים שלי, אני פגעתי באוטו שלו מצד ימין אחורי", הינו סמנטי בלבד שהרי הגירסה בעיקרה ברורה כי רכב שפנה ימינה "חתך" את מסלול נסיעתו של התובע, באופן שארעה  התנגשות בין הרכב לאופניים. בעוד שבנקודה זו, אין לראות סתירה בעדותו של התובע הרי שעדותו של התובע, בנוגע לאותו נהג שראה את התאונה, עצר והציע לו עזרה , נשמעה לראשונה, בחקירה נגדית ועדותו בעניין זה, כמו גם בעניין תיקון האופניים, אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהיר התשובות לשאלון במסגרתו השיב התובע כי לא היו עדים לארוע וכי האופניים, לא תוקנו. לא ניתן להסביר סתירות אלה, בחלוף הזמן ואין לי אלא לחזור על שנאמר בפתח הדברים כי ראוי היה שתצהירים מטעם תובע שאינו שולט בשפה, יערכו באמצעות מתורגמן.

יחד עם זאת, הגם שעדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין ולמרות הסתירות שהתגלו בעדותו, ראיתי לקבל את גירסת התובע, באשר לנסיבות ארוע התאונה. כאמור, עדותו של התובע, בנוגע לדרך התרחשות התאונה, לא נסתרה והסתירות שהתגלו בעדותו, בעניין תיקון האופניים והנהג שראה את התאונה, עצר והציע לו עזרה, אינן נוגעות לעצם ארוע התאונה ודרך התרחשותה אלא למעגל הרחב יותר של נסיבות הארוע בכללותן. חיזוק לגירסתו של התובע  כי בעת שרכב על אופניו, נפגע מרכב ש"חתך" את מסלול נסיעתו, ניתן למצוא בעצם העובדה  שהתובע לא עומת עם גרסאות שנמסרו על ידו באשר לנסיבות התאונה, בסמוך לאחר התרחשותה, הן בעת הפניה לטיפול רפואי, שעות ספורות לאחר התאונה (בתעודת חדר המיון צויין: "...היום בדרך לעבודה  נחבל על ידי אוטו כשהיה רוכב אופניים, קיבל מכה בגב...", נספח ב' לתצהיר התובע), והן במסגרת התביעה למל"ל (ראה תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, מיום 26.2.99 וכן תאור הפגיעה בדו"ח הועדה הרפואית של המל"ל). מקום שהתגלו אי התאמות בין עדותו של התובע, לגרסאות קודמות שמסר בתצהירים שנערכו באופן בלתי ראוי, במסגרת ההליכים בתביעה זו, ראיתי כאמור, לייחס משקל לעצם העובדה שהתובע לא עומת עם הגירסה שמסר באופן חופשי, מיד בסמוך לאחר התאונה.

            כן לא ראיתי לקבל את טענתה הנוספת של הנתבעת כי התובע לא פעל בשקידה סבירה, לאיתור הנהג או פרטי הרכב הפוגע ובנסיבות אלה, פטורה קרנית מחבות על פי החוק. התובע העיד כי הרכב הפוגע המשיך בנסיעתו (עמ' 9 לפרוטוקול), "כל הארוע קרה בפינה  ולא היתה אפשרות לראות. זה היה ענין של שניה אחת" (עמ' 5 לפרוטוקול) וכי לא הספיק לראות את מספר הרכב או חלק ממנו (עמ' 7 לפרוטוקול). להבדיל מהנסיבות שנדונו בת.א. (הרצליה) 1768/00 יונתן וורצלמן ואח' נ' קרנית - קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, (לא פורסם), שם ידעו הוריו של הנפגע כי התאונה ארעה בעת שירד ממונית שהביאה אותו לביתו והיה בידם לנקוט בפעולות לצורך איתור הנהג כגון פניה לתחנת המוניות, הרי בענייננו, התובע העיד כי לא הספיק לראות את מספר הרכב  ונראה כי מרדף אחר הרכב הפוגע, חורג מעל ומעבר, לשקידה סבירה הנדרשת מהנפגע, כתנאי להכרה בזכאותו לפיצויים מקרנית.