פסק-דין בתיק א 16570/04

1.         התובע מבקש לחייב את הנתבעים ולפצות אותו בגין תאונה בה היה מעורב, לטענתו, ביום 5.6.99 במהלך עבודתו אצל נתבע מס' 1 המבוטח אצל נתבעת מס' 2 (להלן: "התאונה").

2.         לטענת התובע, במועד התאונה הוא עבד כשומר באתר של נתבע מס' 1 בחיפה. במהלך הפסקה בסביבות השעה 21:30 כאשר ישב בחוץ ושתה קפה, הוא שמע רעשים מכיוון המחסן, הוא קם בבהלה ורץ לכיוון הרעש. לפתע פתאום הוא מעד ונפל ושברי זכוכית חדרו לכף ידו השמאלית. בעקבות התאונה הועבר התובע למרכז רפואי רמב"ם, שם הוא נבדק, טופל ושוחרר עם המלצות למנוחה והוא היה בתקופת אי כושר מיום התאונה, 5.6.99 ועד ליום 30.6.99. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם  לתובע דמי פגיעה.

3.         הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה על הסף בנימוק כי התאונה אירעה בנסיבות אחרות מהנסיבות להן טען התובע אשר אינן מקימות כל חובה כלפיהן. עובר לתאונה שתה התובע קפה מכוס זכוכית אשר החזיק בידו.  מסיבה כלשהי הוא קם מהמקום בו היה אולם, נפל ונפגע בשל כאבים ברגליים מהם סבל ללא כל קשר לתאונה נשוא התביעה ומבלי שהיה כל מפגע במקום.  הנתבעים מפנים לכך כי עדות התובע הינה עדות יחיד של בעל דין שלא נתמכת בסיוע.

4.         במסגרת הדיון בתביעה הוגש תצהיר עדותו הראשית של התובע והוא נחקר בפניי.  הנתבעים לא הזמינו עדים מטעמם והסתפקו בהגשת תיק מוצגים.

5.         בסעיף 3 לכתב התביעה, העלה התובע גרסה סתמית לנסיבות אירוע התאונה באומרו: " ביום 5.6.99 בעת שהתובע עבד כשומר במתחמי התובעת 1 הוא נפל על יד שמאל ונחבל משברי זכוכית שהיו על הקרקע". בהתאם להחלטה מיום 6.4.05 הגיש התובע תצהיר לעניין נסיבות אירוע התאונה, בו נטען:

"2.       באותו יום עבדתי כשומר יחיד באתר של הנתבעת. מדובר באתר חשוך שבו, בין השאר, נמצא מחסון ובו כלים יקרי ערך כאשר באתר נעשו חפירות על  ידי הנתבעת ואני הייתי אמור להיות אחראי כשומר עליו ועל ההר בכלל שמא, ייכנסו משיגי גבול אליו.

3.       בגבולות השעה 09:30-10:00 בלילה או במועד הסמוך לכך ובעת שהייתי בהפסקה וישבתי בחוץ לשתות כוס קפה במקום גבוה (על מנת לפקח על האתר ובעיקר על המחסן ולמרות שזכותי היתה לשבת בחדר העובדים), שמעתי לפתע רעשים שבאו מכיוון המחסן בסמוך למקום בו ישבתי. קמתי בבהלה על מנת לאתר את מקום הרעש ורצתי לכיוון הרעש מתוך חשש כבד למחסן ולכלים היקרים שהיו בו. תוך כדי ריצה לפתע פתאום  מעדתי ונפלתי כשאני סופג את המכה, בין השאר, על שברי הזכוכית, ישירות על-ידי השמאלית ובפרט על בוהן ידי השמאלית.

4.       ברצוני להדגיש כי מדובר היה במקום חשוך ביותר ובאזור שבו נעשו חפירות והיו בו הרבה מפגעים וחפצים זרוקים כאשר אחד מכל אלה הוא שגרם למעידה ולפגיעה הישרה בי".

על גרסתו לעיל, חזר התובע בתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/1, ולעניין אותה גרסה כבר כעת יצויין כי הנטען בסעיף 4 לעיל מונע קביעת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המפגעים הנטענים והטלת אחריות בגינה על הנתבעים, מה גם והתובע לא טרח להגיש תמונות המקום באמצעותן ניתן היה להתרשם מטענותיו לעניין זירת האירוע.

6.         התובע לא נותר עקבי בגרסתו ובטיעוניו התגלו מספר סתירות, כמפורט להלן:

א.         בחקירתו הנגדית נשאל התובע באם נפל במהלך התאונה כתוצאה מבעיות ברגליים מהן הוא סבל ולעניין זה הוא השיב באופן החלטי: " לא. זה לא קשור" (שם, עמ'  12 שורה 15 לפרוטוקול הדיון).  טענה זו אינה מתיישבת עם תיאור נסיבות התאונה בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה אשר הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי, בו נרשם כדלקמן: " ברגע שעבדתי כשומר שמעתי רעש. מתוקף תפקידי קפצתי כדי לבדוק את מקור הרעש. באותה עת החזקתי ביד כוס תה. כתוצאה מהכאבים והמגבלות ברגליי עקב תאונות קודמות לא יכולתי לרוץ. נפלתי וכוס התה נשברה ורסיסיה נכנסו לתוך ידי השמאלית".

ויודגש, אין בגרסת התובע כמצוטט לעיל, זכר לחושך או לחפירות שהיו במקום כסיבה ולו אפשרית לאירוע התאונה.

ב.         כאמור, בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כאילו עובר לאירוע התאונה הוא שהה בחוץ במהלך הפסקה. מנגד, משנשאל בחקירתו החוזרת מדוע הוא שהה בחוץ אותה עת, הוא השיב באומרו: " באותו זמן הניסיון שהפעילו בכך שהציבו מצלמות בחדר הבקרה כבר הסתיים והם ביקשו ממני לרדת למטה (שם, עמ'  17 שורה 18 לפרוטוקול הדיון).

ג.          בניגוד לנטען בסעיף 3 לכתב התביעה, לפיו התובע נפגע משברי זכוכית שהיו על הקרקע, בחקירתו הנגדית הוא הודה כי מקור אותם שברים הוא הכוס אשר החזיק בידו ואשר נשברה במהלך האירוע (שם, עמ'  11 שורה 10 לפרוטוקול הדיון). 

ד.         בניגוד לנטען בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, כאילו בעת אירוע התאונה התובע עבד אצל נתבע מס' 1 כשומר, הוא חזר בו מטענה זו בחקירתו הנגדית והודה כי עבד כמשגיח בחדר בקרה (שם, עמ' 14 שורות 3 ו-11 לפרוטוקול הדיון).

ה.         במסגרת ההליכים המקדמיים שהיו בין הצדדים, השיב התובע לשאלון מטעם הנתבעים, בו טען בתשובה לשאלה מס' 10 כי מצבו היה בריא עובר לאירוע התאונה (מוצג נ/1). תשובה זו אינה מתיישבת עם הודאת התובע בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי, כי סבל מכאבי רגליים אשר מנעו ממנו את הריצה וגרמו לנפילתו, וכן אין היא מתיישבת עם העובדה, שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, כי בעת אירוע התאונה לתובע היתה נכות זמנית בשיעור של 30% בגין תאונה קודמת בה היה מעורב.

7.         בסעיף 54 לפקודת הראיות נקבע כי באם בית משפט פסק במשפט אזרחי על-פי עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע ואינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות. מאחר ובמקרה דנן עסקינן בעדות יחיד של בעל דין שאין לה סיוע והסתירות בגרסת התובע, כמפורט לעיל, מכרסמות בה. בנסיבות העניין, לא ניתן לנמק קבלת התביעה על סמך אותה עדות.

8.         בסיכומיו מבקש התובע להתעלם מהעדר גרסה עקבית בפיו ולטענתו אין נפקא מינא באם הוא נפל בשל כאבי רגליים מהם סבל או ממפגע שהיה במקום, שכן בכל מקרה יש להטיל את האחריות לתאונה לפתחם של הנתבעים. גישה זו, בכל הכבוד, אינה מקובלת עלי. בעל דין המתיימר לטעון גרסה פוזיטיבית לעניין נסיבות התאונה, עליו נטל ההוכחה באשר לנכונותה ומשנכשל בהרמת נטל זה, לא ניתן לבחון אחריות הצד שכנגד על סמך גרסאות אחרות חלופיות.

9.         טענת התובע בסיכומיו כאילו  נתבע מס' 1 הציב אותו בעבודה שאינה מתאימה למגבלותיו בעקבות תאונות קודמות בהן היה מעורב, מהווה, כטענת הנתבעים, הרחבת חזית האסורה על-פי דין.  בסעיף 5 לכתב התביעה מנה התובע פרטי רשלנותם הנטענים של הנתבעים, וטיעון זה לא נמנה עליהם.  בנסיבות העניין, הטענה לעניין זה נדחית.