פסק-דין בתיק א 1656/99

א.         מהות התובענה

זו תביעת פיצויים בגין נזק שנגרם לתובעת עקב אי מתן היתר בניה.

ב.         עובדות רלבנטיות

התובעת הנה חברה פרטית, שרכשה ביום 5/1/1973, מקרקעין הידועים כתת חלקה 6 בחלקה 11 בגוש 6532 (להלן: "המקרקעין").

הנתבעת 1 הנה הגוף המוסמך ליתן היתרי בניה על המקרקעין.

הנתבעת 2 הנה הרשות המקומית שבתחומה נמצאים המקרקעין.

על המקרקעין חלות התוכניות הבאות:

-          תכנית מתאר 253/א מיום 8/6/61

-          תיקון תכנית מתאר מס' 492 מיום 23/4/64.

-          תכנית מתאר (חדרי גג) מס הר/1635 מיום 1/9/83.

-          תכנית מתאר (מרתפים) מס' הר/2000/מ' מיום 25/10/90.

זכויות הבניה על המקרקעין הן כדלהלן:

ייעוד החלקה - איזור מסחרי. על החלקה ניתן לבנות קומה מסחרית ושלוש קומות נוספות.

אחוזי הבנייה - קומה מסחרית 35%. קומת מגורים 42% לקומה. חדרי יציאה לגג עד 23 מ"ר לכל דירת גג סה"כ שטח חדרים אלו לא יעלה על 40% משטח הגג.

לטענת התובעת בהסתמך על זכויות אלו התקשרה ביום 17/8/79 בהסכם קומבינציה, במסגרתו התחייבה למכור חלק מזכויותיה במקרקעין תמורת 2,500,000 ל"י בנוסף נקבע בהסכם כיצד ירשמו הזכויות בשטח שיבנה. (נספח ב' לכתב התביעה).

לאחר חתימת ההסכם פנו הצדדים לנתבעת 1 בבקשה למתן היתר בניה על המקרקעין.

(להלן: "הבקשה הראשונה").

לטענתם, פנייתם נענתה בשלילה בטענה כי האזור עובר תהליך של תכנון מחדש ולכן מוקפאת הבניה בו.

ביום 21/12/80 פנתה התובעת לנתבעת 2 בדרישה למימוש זכויות הבניה.