פסק-דין בתיק א 16551/05

1.         במועדים הרלוונטיים לתביעה בתיק זה, הועסק התובע על ידי הנתבע בביצוע עבודות חשמל. ביום 29.4.04, במהלך עבודתו באתר בקרית טבעון, הוא ביקש להתקין נורת חשמל למספר הבית שבו עבד. לדבריו, מדובר במנורה המותקנת בגובה של כ-3 מטרים מפני הקרקע. הואיל והסולם שסופק על ידי הנתבע לא היה ארוך דיו על מנת להגיע למנורה, הניח התובע את הסולם על גבי שני לוחות עץ, ואז טיפס עליו. במהלך עבודת הקידוח שנדרשה ובעודו על הסולם, התנדנד הסולם והתובע איבד את שווי משקלו, נפל ונחבל (להלן-"התאונה").

2.         בעקבות התאונה נגרמו לתובע שברים בשתי ידיו, וועדה רפואית של המל"ל קבעה כי נכותו הצמיתה עומדת על שיעור 10%. בחוות דעתו של ד"ר אליהו סלטי, המומחה מטעמו, נקבע כי נמצאה אצל התובע הגבלה בתנועת מפרק כף יד שמאל וכי בצילומי הרנטגן נמצא מצב שלאחר שבר של עצמות הרדיוס בחלקן המרוחק, שהתחבר היטב, אך עם סטיה מהציר משמאל. החיבור של רדיוס ימין נמצא בציר תקין. לאור זאת, קבע המומחה הנ"ל כי הנכות שנותרה אצל התובע בעקבות התאונה עומדת על שיעור 10%.

יצוין כי הנתבע כלל לא טרח להגיש חוות דעת נגדית. 

3.         בתצהיר עדותו הראשית וכן בעדותו בפניי תיאר התובע את מהלך אירוע התאונה. לדבריו, בזמן שיתר העובדים שהיו עמו באתר, יצאו להפסקה והלכו לחנות סמוכה לרכישת דברי מאכל, וברצותו להתקין את הנורה של מספר הבית, הוא חיפש סולם, אך זה לא היה בגובה מתאים לביצוע אותה עבודה. משכך, הניח התובע שני לוחות עץ והציב את הסולם מעליהם. בעודו מבצע את העבודה התנדנד הסולם והוא איבד את שיווי משקלו ונפל ארצה מגובה רב.

4.         מטעם התובע העיד מר ראסל סלאמה, אשר הועסק יחד עמו באתר, וחזר על  הדברים כפי שתוארו מפי התובע. למעשה, אף הנתבע אישר בעדותו בפניי כי הותיר את העובדים במקום ללא פיקוח מצדו, משום שלדבריו לא נדרש פיקוח כאמור והם ידעו לבצע את העבודה בעצמם. הנתבע גם אישר כי הסולם הגבוה ביותר שהושאר במקום היה בגובה 1.5 מטרים.

            לדעתי, סולם בגובה שכזה אינו מתאים לביצוע עבודות חשמל הנעשות בגובה של כשלושה מטרים מעל פני הקרקע. די בעובדה זו על מנת להטיל את האחריות המכרעת לאירוע התאונה על שכמו של הנתבע. שומה על מעסיק סביר וזהיר לספק לעובדיו ציוד וכלי עבודה נאותים ומתאימים לצורך מילוי תפקידם. לא יתכן שמעביד יוצא ידי חובתו בכך שהוא מותיר את עובדיו לבצע את המלאכה שהוטלה עליהם לבדם בשטח, מבלי ציוד מתאים וללא כל פיקוח או הכוונה. מגמת הפסיקה, כאשר מדובר בתאונות המתרחשות לעובד במהלך עבודתו, הינה לדקדק עם המעביד בכל הנוגע לחיובו באחריות ולהקל עם העובד בייחוס רשלנות תורמת. נקבע כי "על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להבטיח את שלומם של עובדיו. הוא יוצר את הסיכון ובידיו הידע, האמצעים ושיקול הדעת כדי למנוע את הנזק" (ע"א 701/77 רשות הנמלים נ' עזרא פד"י לג (1), 737). עוד נקבע כי "הלכה פסוקה היא כי המעביד חב חובת זהירות לעובדיו ותוכנה של חובה זו היא בין השאר הדאגה לשיטת עבודה ופיקוח יעיל. חובה זו של המעביד היא כפולה: להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה" (ע"א 707/97 וינר נ' אמסלם, פד"י לה (2), 209).

5.         יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבות המקרה יש מקום לייחס לתובע אשם תורם. הדעת נותנת כי אילו היה התובע מתאזר בסבלנות עד לחזרתם של יתר העובדים מהפסקת האוכל, יכול היה לבקש את אחד מהם לאחוז בסולם על מנת לשמור על יציבותו, שאז אפשר והתאונה הייתה נמנעת. בנסיבות, אשמו התורם של התובע עומד על שיעור 15%.

6.         בעקבות התאונה היה התובע באי כושר מלא עד ליום 31.7.04. על אף שבעדותו טען כי היה באי כושר משך 5 חודשים, לא הוצגה בפניי כל ראיה שתוכיח כי הוא לא היה כשיר לעבוד מעבר לשלושה חודשים מאז התאונה, היינו לאחר 31.7.04.

בהתאם לתלושי השכר שהוצגו, עמד שכרו הממוצע של התובע במועד הרלוונטי על סך 2,900 ש"ח ובשערוך להיום 3,086 ש"ח.

7.         לפיכך, להלן פירוט הנזקים שנגרמו לתובע:

7.1        הפסד השתכרות לעבר, בגין 3 חודשים כאמור, סך 9,258 ש"ח.

7.2        כאב וסבל, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה והפגיעה, סך 32,000 ש"ח.

7.3        הפסד כושר השתכרות לעתיד, גלובלית, סך 85,000 ש"ח.

7.4        עזרה והוצאות, גלובלית, 2,000 ש"ח.

8.         יוצא כי נזקיו של התובע מסתכמים בסך 128,258 ש"ח, ובניכוי אשם תורם בשיעור 15% - 109,019 ש"ח. הואיל ותשלומי המל"ל בגין התאונה עמדו על סך 16,154 ש"ח נומינלית, ובשערוך להיום סך של 16,719 ש"ח, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בסך של  92,300 ש"ח.

9.         אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 92,300 ש"ח ובנוסף הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 13,800 ש"ח בצירוף מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום י"ח בטבת, תשס"ח (27 בדצמבר 2007)  בהעדר הצדדים.