פסק-דין בתיק א 16513/99

1.         בפניי תביעה שהוגשה על ידי כפר ביאליק - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד מר אופנהיימר דוד, מר כהן ידיד ומר פרידמן שמואל (להלן: "הנתבעים") לסילוק יד ולדמי שכירות ראויים וכן תביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעים כנגד התובעת לחיובה לפעול לצירוף השטח הידוע כמרכז המזון לנחלת הנתבעים ולקבלת היתר בניה וכן לחייב את התובעת לפצות את הנתבעים בגין לשון הרע שהפיצה התובעת כנגדם.

2.         מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), אשר נתבע בתביעה שכנגד שהגישו הנתבעים, נמחק לבקשתו בהחלטת כב' השופט י. אלרון מיום 14/3/03.

            הצדדים לתובענה:

3.         התובעת הינה אגודה שיתופית אשר הוקמה ופועלת בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות והתקנות אשר הותקנו מכוחה וכן בהתאם לתקנון האגודה המהווה הסכם בינה ובין חבריה. במסגרת סמכויותיה מכוח תקנות 3, 41 ו-125 לתקנון התובעת, מוסמכת התובעת להשכיר קרקעות. הנתבעים הינם חקלאים חברי האגודה והינם כפופים להחלטות מוסדות האגודה ולהוראות תקנונה.

            התשתית העובדתית:

4.         בשנת 1981 השכירה התובעת לנתבעים בהסכם שלא הועלה על הכתב שטח קרקע בן 4 דונמים הידוע כמרכז המזון שהוא חלק מחלקה 10 בגוש 11536. הנתבעים הקימו על המקרקעין הללו ארבעה תאי אחסון ושלושה בורות תחמיץ להכנת מזון לבקר.

5.         בתאריך 26/9/81 החליט ועד התובעת לגבות מן הנתבעים "דמי חכירה לקרקע כמו לאדמה זמנית" ולחתום עמם חוזה.

6.         בין הצדדים סוכם כי הנתבעים ישלמו תמורת זכות השכירות של המקרקעין 80 דולר של ארה"ב לשנה.

            הנתבעים שילמו את דמי השכירות על פי ההסכם שנקשר בינם ובין התובעת עד לשנת 1984 שאז הופסק חיוב חשבונם של הנתבעים באגודה בתשלום דמי השכירות, ככל הנראה, מחמת טעות משרדית במחלקת הנהלת החשבונות של התובעת.

7.         בשנת 1981 הגישו הנתבעים בקשה להיתר בניה לועדה המקומית לתכנון ובניה שעליה חתמה התובעת. מהראיות עולה כי היתר הבניה לא הונפק עקב אי תשלום האגרה אשר התובעת נטלה על עצמה לשלמו לאחר שהנתבעים העבירו לתובעת את סכום האגרה. בפועל נשכח עניין היתר הבניה על ידי הצדדים והנתבעים לא פעלו לחידוש ההליכים לעניין השגת היתר בניה למרכז המזון.

8.         בשנת 1989 שונה יעודה של הקרקע הידועה כחלקה 10 בגוש 11536 למלאכה ולמבני משק.

9.         במהלך שנת 1991 ולאחר שהתנהלה בדיקה בהנהלת החשבונות של התובעת נתברר כי הנתבעים לא שילמו לתובעת את דמי השכירות השנתיים בסך של 80 דולר משנת 1984 ועד שנת 1991.

10.        בתאריך 30/6/91 נחתם בין הצדדים הסכם שכונה הסכם חכירה להחכרת שטח מרכז המזון לנתבעים לתקופה של שבע שנים החל מיום 1/11/84 ועד ליום 31/12/91. כעולה מהסכם החכירה חל ההסכם בדיעבד על מרבית תקופת ההסכם. על פי ההסכם נמסרה החזקה במקרקעין לגוף הנקרא מרכז מזון שככל הנראה הכוונה היתה לשותפות לא רשומה בין הנתבעים.

            בגין הזכויות שהיו לנתבעים במקרקעין התחייבו הנתבעים, חברי מרכז מזון, לשלם לתובעת סך השווה ל-80 דולר לשנה וכן תשלום רטרואקטיבי בסך של 560 דולר עבור דמי השכירות בגין השנים 1984 ועד 1991.

כן נקבע בסעיף 4 לחוזה החכירה כי על הצדדים להודיע בכתב 90 יום לפני תום תקופת החכירה על רצונם לחדש את חוזה החכירה לתקופה נוספת.

            אין מחלוקת כי הצדדים לא נתנו הודעה כאמור ביחס לרצונם לחידוש תקופת החכירה ולא נחתם בין הצדדים חוזה לתקופת זמן נוספת ואולם בפועל ממשיכים הנתבעים להחזיק במקרקעין עד היום ומשלמים תמורתם דמי שכירות שנתיים בסך של 80 דולר.

11.        בישיבת ועד ההנהלה של התובעת מיום 21/12/91 החליט הועד "לגבות ממרכז מזון עבור 4 דונם שעליהם בנוי מרכז המזון סכום 100 דולר לחודש לכל השטח".

12.        לאור התנגדותם של הנתבעים להחלטה זו החליט ועד ההנהלה של התובעת בישיבתו מיום 28/12/92 "להעלות את הנושא באסיפה הכללית הקרובה".

13.        באסיפה הכללית שהתנהלה ביום 15/4/93 התנהל דיון ארוך בנושא, אולם בסופו של דבר לא התקבלה כל החלטה אופרטיבית.