פסק-דין בתיק א 16472/01

מבוא

לפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

התובע, מר ישראל אמינוב (להלן: "התובע"), יליד 6.6.77, נפגע בתאונת דרכים ביום 3.5.95 (להלן: "התאונה", "תאונת דרכים").

הראיות בתיק זה נשמעו ביום 17.6.08 ובסיום שמיעת הראיות, סיכמו הצדדים בעל פה.

במהלך שמיעת הראיות העידו המומחה הפסיכיאטר מטעם בית המשפט, ד"ר גרופר ואמו של התובע.

הנתבעים הודו באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי חוק הפיצויים (פרו' 24.5.05, עמ'   6). לפיכך, המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

המומחה הפסיכיאטר מטעם בית משפט, ד"ר גרופר, קבע בפרק הסיכום והמלצות של חוות דעתו כדלקמן:

            " 1. מר אמינוב סובל מהפרעה אפקטיבית דו קוטבית שהיא מחלה פסיכיאטרית, שאינה קשורה בתאונה הנדונה ושהתפתחה לפני ובמקביל לה וללא קשר סיבתי לתאונה.

            2. עם זאת, נראה לי, שמר אמינוב סבל במקביל להפרעה זו מתגובה הסתגלותית שנמשכה עד שנתיים לאחר התאונה הנדונה ושלגביה אני קובע לו 10% נכות לפי סעיף 34 (ב) של המל"ל.

            3. נכות זו של 10% זמנית לתקופה של שנתיים לאחר התאונה וקשורה לתאונה בקשר סיבתי."

בהמשך נשלחו אל המומחה שאלות הבהרה והמומחה השיב לשאלות ההבהרה במכתבו מיום 28.4.05 כדלקמן:

            "3. באשר  לבקשה להעריך אחוזי נכות לתובע (ללא קשר לתאונה) עליי לציין, שקביעה זו קשה לביצוע כיוון שגם בזמן הוצאת חוות דעתי, לא קיבלתי תיעוד רפואי עדכני, ושמדובר במצב לא יציב, עם תנודות שבחלקן אף נובעות משימוש בסמים.

            4. באופן כללי, הייתי קובע את נכותו הנפשית של התובע ב-50% לפי סעיף 33(ה) של המל"ל כמצב בסיסי, ב-70% לפי סעיף 33(ו) במצבי החרפה וב-100% לפי סעיף 33(ז) לתקופות האשפוז הפסיכיאטרי."

הצדדים חלקו על חוות דעתו של המומחה וד"ר גרופר זומן לחקירה על חוות דעתו. התובע חלק על חוות דעתו של המומחה הן לעניין הקביעה כי מדובר בנכות זמנית והיקף הנכות וכן, לגבי העדר קשר סיבתי בין המחלה הפסיכיאטרית (הפרעה אפקטיבית דו קוטבית) לבין תאונת הדרכים. מנגד, הנתבעים חלקו על הקביעה של נכות זמנית בשיעור 10% מאחר ולטענתם, התובע המשיך לעבוד לאחר התאונה וההערכה של הנכות הזמנית בשיעור 10% למשך שנתיים היטיבה עם התובע.

לאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה ושמעתי את עדותו בבית המשפט ואת טענות הצדדים, אני סבור שאין מקום לקבל את טענות הצדדים נגד חוות דעתו של המומחה.

המומחה העיד, כי המחלה הפסיכיאטרית ממנה סובל התובע (הפרעה דו קוטבית) אינה מחלה שיכולה להתפרץ בגלל אירוע כזה או אחר. לפי עדותו, ישנם מקרים בודדים שניתן לראות אירוע מסוים כטריגר למחלה הספציפית, אולם, במקרה של התובע לא היתה למומחה כל אינדיקציה להתפתחות חריגה וקרובה של המחלה למועד תאונת הדרכים (פרו' 17.6.08 עמ' 15). המומחה למד מהמסמכים הרפואיים שלפי תלונותיה של אמו של התובע, גב' אמינוב תמרה, התובע התחיל בהתנהגות תוקפנית עוד בטרם התאונה, לאחר קטטה עם אנשים אחרים (פרו' 17.6.08 עמ' 16).

בהקשר זה, אני מפנה למוצג נ/2, תעודת חדר מיון מיום 31.7.94, שממנה עולה שהתובע הגיע לחדר מיון בעקבות פגיעה במהלך קטטה. כמו כן, אני מפנה למסמך ממוצג נ/4, חוות דעת של משרד הבריאות, המרכז לבריאות הנפש (תאריך קבלה 28.2.97), שם נכתב בפרק "תולדות המחלה" כדלקמן:

            "לדברי האם ואשתו, התפרץ בבית עשרות פעמים, שבר חפצים, קילל את בני משפחתו. לדבריהן, לפני כ-3 שנים היה מעורב בתיגרה, שבעקבותה ביקר בחדר מיון, ביה"ח בילינסון, ומאז חל שינוי בהתנהגותו. החל לדבר עם עצמו, נהג לעמוד מול המראה ולדבר אליה, שוטט ברחובות, התנהגותו כלפי אשתו היתה פרנואידית..."