פסק-דין בתיק א 16438/04

הרקע העובדתי

1.         התובע היה בעל זכויות החזקה והחכירה של מגרש מס. 314 בגוש 4678 חלקה 37, ובית הבנוי עליו, במושב כפר שמואל (להלן: "הבית"). 

2.         בחודש נובמבר 2001 פרסם התובע מודעות למכירת הבית, שבנייתו נסתיימה בסמוך לאותה עת, וביקש תמורתו סכום של 420,000 $.

3.         הנתבעים 1 ו-2, בני זוג המתגוררים בראשון לציון (להלן:"הנתבעים"), ראו את הבית וחפצו בו. מו"מ קצר הניב הסכמה של התובע להפחית ממחירו ולהעמידו על סכום של 380,000$. הנתבעים התכוונו למכור את שתי הדירות שברשותם על מנת לממן את רכישת הבית.  

4.         ביום 26.11.01 נחתם זיכרון דברים בין הצדדים (להלן:"זיכרון הדברים").

5.         במעמד החתימה על זיכרון הדברים משכה הנתבעת 1 שיק בטחון על סכום שקלי השווה ל-10,000$ ונתנה אותו לתובע, אשר הפקידו בנאמנות אצל באת כוחו דאז- עו"ד מירסקי.

6.         בזיכרון הדברים הסכימו הצדדים, בין היתר, כי שבוע לאחר קבלת תשובת ועדת הקבלה של כפר שמואל בדבר קבלתם של הנתבעים לחברות במושב, ייחתם ביניהם חוזה מפורט. הוסכם כי השיק דלעיל ישמש כתשלום ראשון בגין הבית ויפרע עם חתימת החוזה. כן סוכמו סכומי ומועדי תשלומים נוספים.         

בסעיף 11 לזיכרון הדברים הוסכם כי אם יימצא, בבדיקה שתערוך באת כוח הנתבעים דאז ,כי קיימת מניעה לביצוע העברת הזכויות, או אם תסרב וועדת הקבלה של המושב לקבל אותם לחברות, יוחזר שיק הביטחון שניתן במעמד חתימת הצדדים ולא תהא למי מהצדדים טענה כנגד משנהו.

7.         הוסכם גם כי הפרת זיכרון הדברים תקנה לצד המקיים פיצוי בסכום השווה    ל- 10,000$.

8.         הנתבעים פנו אל וועד המושב ואף ערכו בחינות התאמה לחברות בו. 

9.         בדיעבד, לא נערך הסכם נוסף בין הצדדים, וכל אחד מהם ייחס למשנהו הפרה של זיכרון הדברים. באות כוח הצדדים דאז פנו בכתב זו אל זו, הצדדים נפגשו ביניהם וניסו להחיות את העסקה- אך לשווא.

טענות הצדדים

10.       הנתבעים טענו כי זיכרון הדברים לא נכנס לתוקף.לשיטתם, הודע להם על ידי נציג וועד המושב כי אביו של התובע חייב למושב כ-104,000 ש"ח וכי כל עוד לא יסולק חוב זה, לא תינתן הסכמת המושב להעברת הזכויות בבית מהתובע לצד ג' כלשהו.

נטען גם כי לבית לא היה "טופס 4"- עובדה המעידה כי לא היה ראוי למגורים. 

עוד טענו הנתבעים כי לאחר החתימה על זיכרון הדברים מצאו כי הבית סובל מליקויי בניה שיש לתקנם או להפחית ערכם מהתמורה המוסכמת בגינו. לצורך כך ביקשו שימונה שמאי אשר ישום את ערכו של הבית .עוד הוסיפו הנתבעים וטענו כי בניגוד למוסכם, לא ניבדק החוזה על ידי באת כוחם. לשיטתם, אי מתן "טופס 4" וקיום החוב של האב כלפי המושב מהווים מניעה לקיום העסקה לפיכך בטל זיכרון הדברים או לחלופין, יש לבטלו ללא תשלום פיצוי בגין ההפרה.

11.       התובע מצידו טען כי הנתבעים לא יכלו לשלם את התמורה המוסכמת, הן בשל הפיחות החד שחל באותה עת בשער הדולר או משום שמי שהיו אמורים לרכוש מהם את דירותיהם, חזרו בהם וביטלו את הרכישה.

לטענתו, הודיע לנתבעים על קבלתם לחברות במושב ועל הפקדת סכום חוב האב בידי עו"ד מירסקי להבטחת דרישות הוועד. בקליפת אגוז- התובע טוען כי נכון היה לקיים את זיכרון הדברים, אלא שהנתבעים הפרו אותו, מסיבותיהם שלהם.     

12.       התובע פנה לבית המשפט המחוזי לאכוף את ביצוע זיכרון הדברים. משמצא קונה אחר ומכר לו את הבית, חזר בו מתביעתו.  

13.       בתביעה זו שלפני, עותר התובע לחיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בכל נזקיו שנגרמו עקב הפרתם את זיכרון הדברים בסכום של 533,822 ש"ח. סכום זה כולל 30,000$- ההפרש בין הסכום לו התחייבו הנתבעים בזיכרון הדברים לבין הסכום בו נמכר הבית לאחר מכן, הפרשי שער דולר ואובדן פירות השקעה בגין סכומים שלא שולמו במועדם.

דיון והכרעה