פסק-דין בתיק א 16431/06

1.         בפניי תביעה לתשלום סך של 107,524 ש"ח בעילה של הונאה, תרמית, הטעייה והפרת חובת תום הלב מצד הנתבעים כלפי התובעת.

2.         התובעת והנתבעים 1 ו- 2 חברו יחדיו לשם הקמת חברה שעיסוקה במתן שירותי תיירות באינטרנט. שמה של החברה הוא לא פראייר בע"מ ( להלן: "החברה"), והיא הוקמה ביום 10.3.2005.

3.         התובעת והנתבעים 1 ו- 2 ( להלן ביחד: "המייסדים") סיכמו על חלוקת התפקידים ביניהם בחברה. בין השאר, נקבע כי הנתבע 1, זיו טור ( להלן: "זיו") יופקד על הצד הטכנולוגי והמיחשובי, הנתבע 2 נועם אגמי ( להלן: "נועם") יופקד על העמדת הגב הפיננסי לחברה, ישקיע כל חודש עד 20,000 ש"ח בחברה ויחתום על כל הערבויות האישיות לספקים, ואילו התובעת תשקיע בחברה סך של 100,000 ש"ח כהלוואת בעלים, ותהיה מופקדת על תחום התיירות.

4.         ביום 20.3.2005 נחתם הסכם הלוואה בין המייסדים, אשר קובע, בין השאר:

            " 1. במעמד חתימת מסמך זה, ליאורה אור [התובעת- ח.ב.] מלווה לחברה סך של 100,000 ש"ח.

             2. החברה תחזיר את ההלוואה מתוך הכנסותיה החודשיות."

            באותו מעמד משכה התובעת שיק ע"ס 65,000 ש"ח לפקודתה של החברה ומסרה אותו לזיו, אשר מסר אותו לנועם, בנוכחותה של התובעת.

            ביום 22.3.2005 מסרה התובעת שיק נוסף ע"ס 35,000 ש"ח, משוך לפקודת החברה, לידיהם של זיו ונועם.

            שני השיקים הופקדו לחשבונו הפרטי של נועם.

            חשבונה של החברה בבנק נפתח רק ביום 30.3.2005, כך שבעת משיכת השיקים, לא היה ניתן להפקיד אליו את שני השיקים.

5.         ברבות הימים התגלע סכסוך בין התובעת מצד אחד, לבין זיו ונועם מן הצד השני. התובעת טענה כי ישנם אי סדרים בחשבון הבנק של החברה. כאשר פנתה לרואת החשבון של החברה התברר לה כי בספרי החברה אין זכר להלוואת הבעלים שהעמידה לחברה. התובעת טוענת כי הנתבעים שלשלו את כספי ההלוואה לכיסם ולכן עליהם להשיב לה את כספי ההלוואה, בצירוף עלויות מימון ההלוואה.

6.         הנתבעים טוענים כי לפי הסכם ההלוואה מי שאמורה לפרוע את ההלוואה היא החברה, ולא הם עצמם. עוד טוענים הנתבעים כי לפי הסכם ההלוואה, פרעון ההלוואה צריך להעשות מתוך רווחיה של החברה אלא שבמקרה דנן, לא רק שלא היו לחברה רווחים, אלא שיש לה הפסדים כבדים וחובות לספקים. לדבריהם, התובעת מתעלמת מן העובדה כי מי שמימן את פעילותה של החברה מאז הקמתה היה נועם לבדו. כך למשל, הוא העמיד ערבות בנקאית ע"ס 85,000 ש"ח וכן ערבות אישית לחשבון החברה בסך של 150,000 ש"ח. נועם השקיע בחשבון החברה כספים רבים, הן בהפקדה לחשבון החברה והן באמצעות תשלום כספים לזיו, כדי שזה ישלם באמצעות כרטיס האשראי שלו עבור צרכי החברה השונים. עד היום נמצא חשבון החברה ביתרת חובה כאשר נועם לבדו הוא שערב כלפי הבנק לפרעונו של חוב זה. לדברי הנתבעים, השיקים הופקדו בחשבונו של נועם שכן בעת שהועמדה הלוואת הבעלים של התובעת טרם נפתח חשבון הבנק של החברה ולכן לא היה ניתן להפקיד אליו את השיקים.

דיון

7.         עילת התביעה של התובעת כלפי הנתבעים היא עילה נזיקית. היא מייחסת להם מעשי מירמה ומעילה באמון, בכך ששלשלו לכיסם את כספי ההלוואה שנועדו להגיע לחשבונה של החברה. אין עסקינן בעילת תביעה חוזית, שכן לפי הסכם ההלוואה, ברור כי החברה לבדה היא שהיתה אמורה לפרוע את חוב ההלוואה. התובעת משום מה לא הגישה תביעה נגד החברה, אלא נגד המייסדים ונגד אחיו של נועם, הוא הנתבע 3.

8.         אין ספק כי התובעת ידעה היטב שכספי ההלוואה נמסרים לידיו של נועם, שכן בתצהירה היא מתארת כיצד נמסר השיק הראשון לידיו של נועם, בנוכחותה, כאשר זיו מסר לנועם את השיק ואמר לו: " קח הנה לך עכשיו אתה מרוצה ...". ברור כי אם היתה כוונה של הנתבעים לרמות את התובעת בקשר לשיק הראשון, הם לא היו מעבירים את השיק שלה מיד ליד בנוכחותה. התנהגות זו מהווה אינדיקציה לכך שלא היתה כוונה לרמות את התובעת או להסתיר ממנה להיכן יופקד הכסף.

9.         התובעת עצמה מאשרת בסיכומיה כי כעולה מדפי החשבון של החברה, נספח ט' לתצהירה, נועם הפקיד לחשבונה של החברה סך של 60,000 ש"ח ביום 16.5.2005. מכאן שלכאורה, לא יכולה להיות לתובעת כל טענה לגבי סכום זה, אלא רק לגבי יתרת סכום ההלוואה, סך של 40,000 ש"ח.

10.        עיון בדו"ח הכספי של החברה נכון ליום 31.12.2005, נספח א' לתצהירו של נועם, מגלה כי לתקופה שבין 1.7.2005 לבין 31.12.2005 היו לחברה הוצאות בסך 161,534 ש"ח כנגד הכנסות בסך של 44,193 ש"ח בלבד. ברור איפוא כי מישהו מימן את פעילותה של החברה בצורה כלשהי, ולא היתה זו רק התובעת, שכן היא אישרה כי הסכום הכולל שהעמידה לרשות החברה היה סך של 100,000 ש"ח בלבד. הואיל ואין כל טענה כאילו זיו הוא שמימן את הפעילות, וברור כי ההכנסות הזעומות לא היו יכולות לממן את הפעילות, מתבקשת המסקנה כי נועם הוא זה שמימן את הפעילות, גם אם באופן תמוה, הוא שילם כספים לספקים שלא באמצעות חשבונה של החברה. נזכיר בהקשר זה את העובדה כי מתוך הוצאות החברה, סך של 147,085 ש"ח היה בגין פרסום ויחסי ציבור, תחום שהמימון עבורו נעשה באמצעות נועם, כפי שהעיד זיו. לכך יש להוסיף את העובדה שנועם העמיד ערבות בנקאית בסך 85,000 ש"ח לטובת ישראכרט וארקיע בעת שנפתח חשבון החברה, וכדי לעשות כן, הוא נדרש להפקיד כסף בבנק (ראה עדותו של נועם, בע' 30 לפרוטוקול). בנוסף, נועם העיד, ועדותו נתמכת בעדותו של זיו, כי נהג לשלם כספים לזיו על מנת שזה ישלם באמצעות כרטיס האשראי שלו עבור צרכי החברה השונים.

            יודגש כי החברה המשיכה את פעילותה גם בשנת 2006 ונוהלה בידי מנכ"ל שכיר, אורי שלף, עד החודשים יולי- אוגוסט 2006 (ראה עדותו של שלף, בע' 23 לפרוטוקול), כך שברור שהצורך במימון פעילותה של החברה נמשך גם לאחר המועד אליו התייחס הדו"ח הכספי.