פסק-דין בתיק א 16415/02

1.         התובע הינו חקלאי במקצועו ובעל משק במושב חירות. הנתבעים, בעל ואישה, או מי מהם, מנהלים שוק לממכר פירות, ירקות וביצים בדלית אל כרמל.

2.         התובע הגיש נגד הנתבעים כתב תביעה בסדר דין מהיר בגין יתרת חוב נטענת על סך 21,188 ש"ח. הנתבעים התגוננו בפני התביעה. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 2 (להלן- "הנתבע").

            לבקשת ב"כ הצדדים זומנה ישיבת הוכחות. בפתח הישיבה הסכימו ב"כ הצדדים, בהתאם להמלצת בית המשפט, כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, כאשר נהיר להם כי גם על דרך זו רשאי בית משפט לקבל או לדחות התביעה במלואה.

3.         ועוד נתון דרוש לפנים. לטענת התובע על חשבון החוב האמור נמסר שיק בחתימת הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") שזמן פירעונו ביום 24.04.01 על סך 11,000 ש"ח לזכות מר ניסנוב אסף (להלן- "ניסנוב"). השיק נמסר לו חתום על החלק והוא מולא על שם ניסנוב, במסגרת חוב של התובע לניסנוב. ברי כי השיק הנ"ל חולל, לאור הודעת ביטול. ניסנוב נקט בהליכי ביצוע בגין שיק זה. הנתבעים הגישו התנגדות  לביצוע השיק. בסופה של דרך התביעה השטרית נמחקה על-ידי כב' הרשמת ספרא-ברנע.

            בגדר ההסכמה הדיונית של ב"כ הצדדים הוגש בפניי פרוטוקול הישיבה מיום 03.03.02 בפני כב' הרשם ורבנר, בגדרו נחקרו הן הנתבע והן הנתבעת בגין התנגדותם לביצוע השיק הנ"ל, אשר בסופו של דבר התקבלה על ידי כב' הרשם ורבנר, ובגינה הוענקה לנתבעים רשות להתגונן.

4.         בחנתי חומר הראיות והטענות. התנהלותם של שני בעלי הדין נראית מפוקפקת. ועם זאת, במאזן הכולל של השיקולים, ברי שכפות המאזניים  נוטות לזכות התובע.

5.         התובע תמך גרסתו בתרשומת בכתב ידו בגין חיובים וזיכויים. תרשומת זו אינה חתומה על-ידי הנתבעים או מי מהם. ברי כי היא אף איננה בבחינת הנהלת חשבונות תקינה בהתאם לכל דין. וחרף זאת, התרשומת נראית אמינה על פניה. לא נכונה  טענת ב"כ הנתבעים על-פיה השיק על סך 11,000 ש"ח ניתן כאשר באותו מועד, לגרסת התובע, הייתה יתרת חוב בסכום של 9,210 ש"ח, אלא הייתה יתרת חוב על סך של 11,105 ש"ח, בגין אספקת סחורה נוספת, ולאחר הנחה.

            העובדה שנרשם הרישום, בתחילה, על סך 11,000 ש"ח, ולימים נרשם רישום נוסף "11,000 חזר שיק", תומכת לכאורה בגרסת התובע כי התשלום האמור, הן בזיכוי והן בחיוב, מקורו באותו שיק.

6.         אכן, גרסתם הבסיסית של הנתבעים הייתה שאין קשר בין השיק על סך 11,000 ש"ח לבין מערכת היחסים שבין בעלי הדין שבפניי. לגרסתם נקשרה עסקת אספקת ביצים עתידית עם ניסנוב. משום כך העסקה הייתה עמו, ולא עם התובע. ניסנוב לא מילא את ההתחייבות בגין אספקת ביצים עתידית זו. משום כך השיק בוטל באופן שאין קשר בין שתי העסקאות.

            גרסה זו של הנתבעים נשמעת מפוקפקת. כך, כעולה מעדויותיהם המתחמקות בפני כב' הרשם ורבנר.  הנתבעת טענה כי הגם שיש לה היכרות עסקית עם התובע, היא איננה יכולה ליתן הסבר על שום מה לא צירפה לתצהירה את הספח בגין השיק שיכול היה, אולי, להעיד על עסקה עם ניסנוב דווקא ולא עם התובע.

            הנתבע מודה כי "אני לא מכיר את ניסנוב ולא אכפת לי מה הוא עושה ואני מכיר רק את חגי וניסנוב הוא חייל בגולני" (עמ' 2). לנוכח גרסה בסיסית זו, נשמעת מפוקפקת המשך עדותו על-פיה התובע "אמר לי שהבחור הזה צריך קצת כסף, והוא יכול  לסדר לי ביצים, והוא אמר לי שאתן לו את הכסף לפני שהוא יספק לי ביצים" (עמ' 2). אכן, קשה להלום הכיצד מתקשרים הנתבעים, ועוד בעסקה עתידית בגין סכום של 11,000 ש"ח, עם חייל בגולני, ולכאורה לא עם סוחר ביצים.

7.         הנתון האמור חובר לסתירות בגרסת הנתבעים אודות אוחז השיק. בגדר בקשת הביצוע, ואף בגדר ההגנה שבפניי, נטען כי השיק לא ניתן לתובע אלא לניסנוב. מנגד, בגדר תצהיר העדות שבפניי, מסר הנתבע כי "בשל מערכת היחסים העסקית הטובה עם התובע, מסרנו לו שיק לאספקת הביצים". משמע, קיימת הודייה מפורשת כי השיק האמור,  לכאורה לזכות ניסנוב, קשור-גם-קשור לעסקה הבסיסית שבפניי.

8.         ברי כי התביעה שבפניי היא תביעה רגילה, ולא תובענה שטרית. משום כך העתק השיק המונח בפניי הוא ראיה בלבד, ואינו מצמיח עילה. החשש הלגיטימי שמא ייחשפו הנתבעים לתובענת-כפל של ניסנוב בגין השיק, מתבדה לנוכח העובדה שב"כ ניסנוב, שהוא אף ב"כ התובע, הסתלק מן התובענה השטרית. מכל מקום, ולהסרת ספק, אני קובע כי אין למאן דהוא כל עילת תביעה בגינו של השיק הנ"ל.

9.         ועוד נתון נזקף לחובת הנתבעים. בגדר הדיון בפני הרשם ורבנר הם הודו כי קיימת ברשותם הנהלת חשבונות משלהם. ניתנה להם האפשרות, בגדר ההליך שבפניי, להציג הנהלת חשבונות זו, אף להציג את הספח בגין השיק הנ"ל. משעה שהם נמנעים מלעשות כן, אין לי אלא להניח כי הנהלת החשבונות שברשותם מתיישבת עם התרשומת של התובע, שהיא "הנהלת החשבונות" שלו.  אכן, התובע הגיש "הנהלת חשבונות" פגומה. הנתבעים לא הגישו, ולו "הנהלת חשבונות" פגומה משלהם.

10.        הוסמכתי ליתן פסק-דין על דרך הפשרה. כפות המאזניים, כמבואר, נוטות לטובת התובע. ועם זאת, יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שהנהלת החשבונות שלו, לאו הנהלת חשבונות היא על-פי כל דין. אכן מצפה הייתי לגרסתו של ניסנוב. נחה דעתי כי הוא חולה במחלה קשה, ועם זאת, יכול שהיה מקום להגיש תצהיר מטעמו. העובדה שהתובע אינו מכחיש את טענת הנתבעים, בכתב הגנתם, על המשך מערכת יחסים עסקית ביניהם, אף היא נזקפת לחובתו. שהרי אם אלו הם פני הדברים, מצפה הייתי מן התובע, טרם המשך מערכת יחסים עסקית, שלמצער יעגן בכתובים את החוב הנטען.

            לנוכח הנתונים האמורים בדעתי לחייב את הנתבעים ב- 80% מסכום התביעה. ברי כי הנתבעים חייבים סכום זה ביחד ולחוד. ניסיונם לפטור את הנתבעת מחבות הוא חסר שחר. הנתבעת, דווקא היא, רשומה כבעלת העסק ואף חשבון הבנק העסקי רשום על שמה.

11.        לפיכך, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 16,950 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 12.09.02 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

            הסכומים הנ"ל ישולמו לב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה, אחרת ניתן יהא לנקוט בהליכים לגבייתם.

12.        המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.