פסק-דין בתיק א 16407/05

הצדדים לתביעה נתנו הסכמתם לכך, שאתן פסק דין מכח סמכותי לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, על דרך הפשרה, ללא נימוקים.

עם זאת, בטרם אפנה להכרעה גופה, ברצוני להתייחס לטענות שהועלו, האחת על ידי ב"כ התובעת, כי מדובר במקרה זה במעוולים במשותף, אשר גרמו לרכב התובעת נזק שאינו ניתן לחלוקה, והאחת על ידי ב"כ הנתבע 3, כי פסק דין שניתן בתיק אחר ובו נקבעה חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם, ככל שהדבר נוגע לנזקי הנתבעים 1-2, אינו יוצר השתק פלוגתא ביחסים בין הנתבעים כולם, לבין התובעת, שהם היחסים הרלוונטיים לתביעה שבפני.

עובדות רלוונטיות :

רכב התובעת הינו ג'יפ מסוג טויוטה, אשר חנה (ללא נהג) ליד בית מבוטח התובעת (להלן - הג'יפ), ביום 6.12.03. בעקבות התנגשות שארעה בין כלי הרכב של הנתבעים 1-2, מסוג ניסאן (להלן - הניסאן), בו נהגה הנתבעת 1, לבין כלי הרכב בו נהג הנתבע 3, מסוג פיאט (להלן - הפיאט), ניזוק הג'יפ, כאשר הניסאן פגע בו. הבעלים של הניסאן הגיש תביעה כנגד הבעלים של הפיאט, בת"א 63581/04. תביעה זו נדונה בפני כבוד השופטת פליגלמן, אשר נתנה פסק דין חלקי, בנושא האחריות, ביום 14.2.05. הש' פליגלמן קבעה, כי עיקר האחריות לתאונה, בשעור של 80%, מוטלת לפתחו של נהג הפיאט, אשר נכנס לצומת בניגוד לתמרור "האט ותן זכות קדימה" המוצב בכיוון הגעתו, ואילו לנהגת הניסאן רשלנות תורמת, בשיעור של 20%, בשל כניסתה לצומת מבלי לשים לב כי הניסאן נכנס אליו, בהתאם להלכת אליהו נ' חנחן.

טענות משפטיות :

הנתבע 3, נהג הפיאט, טען כי פסק הדין בת"א 63581/04 אינו יוצר השתק פלוגתא בנושא האחריות בתיק שבפני, שכן הוא דן ביחסים שבין הנתבעים לבין עצמם, ולא ביחסים שבינם לבין התובעת. לדבריו, כלפי התובעת צריך להגיע למסקנה שונה באשר לאחריות כל אחד משני כלי הרכב לנזקי התובעת.

התובעת טענה, כי במקרה דנן יש לראות בנתבעים מעוולים במשותף, בהתאם לסעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], באופן שהתובעת יכולה להפרע בגין מלוא נזקיה מכל אחד מהנתבעים. זאת, מאחר שהנזק שנגרם לה הינו "נזק שלא ניתן להפרדה". ב"כ התובעת הפנה לע"א 22/75 אדרי נ' עזיזיאן, פ"ד ל(1) 701 (להלן - ענין אדרי) ולע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415.

הכרעה :

אין בידי לקבל אף לא אחת משתי הטענות במקרה דנן.

לענין טענת הנתבע 3: טענתו עשויה היתה להיות נכונה, אילו היתה במקרה דנן שאלה, אם יתכן שרכב התובעת תרם בעצמו, בצורה כלשהיא, לתאונה, או שינה ב"התנהגותו" את נתוני הארוע. במקרה דנן, כאשר רכב התובעת היה בחניה ללא נהג, ורכב הנתבע 3 הדף את רכב הנתבעים 1-2 עליו (ועל גדר סמוכה), מה שנקבע בנוגע לאחריות הנתבע 3 לפיצוי בגין כלל נזקי רכב הנתבעים 1-2, בכל מוקדי הנזק, חל גם על אחריותו לנזק התובעת, ובהתאם - כפי שהנתבעים 1-2 נמצאו אחראים במידה מסוימת לנשיאה בעלות נזקיהם עצמם, כך הם אחראים לפיצוי התובעת בגין נזקיה, באותו שיעור.

לענין טענת התובעת, אין מדובר, לטעמי, בנזק שאינו ניתן לחלוקה. כאשר מדובר על נזק שאינו ניתן לחלוקה, מדובר על פגיעות שנגרמו על ידי מספר גורמים, ביחד, או בזה אחר זה, כאשר קשה לייחס למי מהפוגעים נזק מסוים, או לאיזה מהפגיעות את התוצאה המזיקה. כלשון כבוד השופט ברנזון בענין אדרי הנ"ל: "שני נהגים אשמים בהתנגשות כלי רכבם וכתוצאה מכך נגרם נזק, להולך רגל או לנוסע, שלא ניתן לפצלו ולחלקו בין הנהגים" (עמ' 705 לפסק הדין). במקרה דנן, רק רכב הנתבעים 1-2 פגע ברכב התובעת, כך שניתן לדעת בדיוק מהו הנזק שנגרם כתוצאה מהפגיעה, שכן היתה רק פגיעה אחת. לגבי אותה פגיעה אחת, קבעה כבוד השופטת פליגלמן, את חלוקת האחריות ומי אשם בה. ואכן, נפסק בד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר ואח', פ"ד מד(2) 89, 104: "מן הראוי לתור בכל מקרה אחר קנה מידה כלשהו לחלוקת הנזק בין המעוולים השונים ולפסקו על חלוקת הנזק, ככל שניתן לעשות זאת בדרך סבירה והגיונית בנסיבות הענין". כאן, טכנית, מבחינת המגע, גרם רכב הניסאן לכל הנזק, אך האחריות לכך חולקה בצורה ברורה על ידי כבוד השופטת פליגלמן, ומכאן שאין לפנינו מקרה של נזק שאינו ניתן לחלוקה. (ר' גם דברי כבוד השופטת ארבל בע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח', פ"ד נט(3) 66, בפסקה 25).

לפיכך נדחית גם הטענה כי יש לראות בנתבעים מעוולים ביחד ולחוד, ואני מחייבת אותם לשאת בנזקי התובעת המוכחים, כשיעור אחריותם שנקבע על ידי כבוד השופטת פליגלמן.

סיכום :

הנתבע 3 אחראי ל-80% מנזקי התובעת המוכחים, וישלם, לפיכך, לתובעת סך של 7,192 ש"ח והנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, אחראים ל-20% מנזקי התובעת המוכחים, וישלמו , לפיכך, לתובעת סך של סך 1,798 ש"ח, כשסכומים אלה צמודים למדד ונושאי ריבית מיום 29.2.04 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, בחלוקה הנ"ל, לשלם לתובעת הוצאות משפט הכוללות אגרה, כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בשעור 10% מסכום פסק הדין, בתוספת מע"מ כדין.

ניתן היום 09 במרץ, 2006 (ט' באדר תשס"ו) בהעדר הצדדים.

____________ ________

         מיכל  ברק-נבו, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: