פסק-דין בתיק א 16278/05

בפני תביעה על סך של 12,394 ש"ח  שתחילתה בבקשה לביצוע של חמישה שיקים כל אחד על סך של 2,000 ש"ח   שהוגשה על ידי התובע (הזוכה) בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב כנגד הנתבעת (החייבת).

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע. ביום 14/2/05 נערך דיון בפני כב' הרשם יובל גזית,   בתום הדיון בהתנגדות החליט כב' הרשם לקבל את התנגדות הנתבעת לביצוע שטר. תצהירה של הנתבעת היה לכתב הגנה והתיק הועבר לדיון בבית המשפט. באותה החלטה דחה כב' הרשם את טענת הקיזוז שטענה הנתבעת בשל העובדה שהיא לא פורטה דיה.

לאור סכומה של התביעה היא נדונה בסדר דין מהיר ולפיכך בהתאם לתקנה 214טזב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, פסק דין זה יהיה מנומק באופן תמציתי.

 ביום 27/3/05 התקיימה ישיבה מקדמית, התיק נקבע להוכחות ונקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית של עדי הצדדים.  נוכח העובדה שהנתבעת הייתה מיוצגת בית המשפט המליץ לתובע שלא היה מיוצג לדאוג לכך שעורך דין מטעמו יתייצב לדיון ההוכחות (בפרוטוקול הדיון נכתב בטעות הנתבע במקום התובע).

הדיון שנקבע ליום 13/9/05 נדחה ביזמת בית המשפט ליום 2/10/05. לישיבת ההוכחות התייצב התובע כשהוא לא מיוצג. הנתבעת הגישה מטעמה תצהיר עדות ראשית של מר שמריהו פרסי, גב' נעמי קרן (בתה של הנתבעת) ותצהיר נוסף של הנתבעת עצמה.

בעת הדיון טען התובע כי על פי עצה שקיבל מעורכי דין הנתבעת צריכה לשלם לו את הכסף. התובע לא רצה לחקור את הנתבעת וטען כי כל מה שנכתב בתצהירים מטעמה הוא שקר. כשהסביר לו בית המשפט כי זכותו לחקור את עדי הנתבעת ענה התובע:

"אין לי מה לחקור אני נתתי את הכסף איך אפשר לחקור שקר. היא הביאה את הבת שלה להוכיח שאני לא אהבתי אותה . איך אפשר לאהוב אני אוכיח שזה שקר. אין לי מה לומר" 

טענות הנתבעת

מתצהירי הנתבעת עולה כי  היו לה יחסים רומנטיים עם התובע. הם הכירו באילת וביולי 1997 שכרו דירה ברח' נורדאו בתל אביב והחלו להתגורר בא בצוותא. על פי תצהירה של הנתבעת, שלה עבודה מסודרת בבנק הפועלים, רוב הוצאות הדירה והמחיה לרבות מנוי לבריכת "גורדון" שבה עשה שימוש התובע, מימנה מכיסה. הצדדים התגוררו בדירה ברח' נורדאו כשנתיים.  באוגוסט 1999 משגבה טורא בין הצדדים , התובע עזב את הדירה ברח' נורדאו ודרכיהם נפרדו. בספטמבר 1999 יצר התובע קשר עם הנתבעת, ביקש שיחדשו את הקשר ואמר לה כי הוא מעוניין לפתוח דף חדש ביחסיהם ולשם כך שכר דירה בחולון. התובע שלף מכיסו שיק על סך של 20,000 ש"ח והציע לתיתו לנתבעת כהחזר בגין חלקו בהוצאות בתקופת המגורים המשותפת. התובע התנה את מתן השיק  בכך שהנתבעת תיתן לו 10 שיקים  למקרה בו יתגוררו ביחד ויהיה עליה לשאת בתשלומי שכר הדירה בחולון. לאחר קבלת הצעתו של התובע עזבה הנתבעת את הדירה ברח' נורדאו כדי לעבור ולהתגורר עמו בדירה בחולון. כבר בביקורה הראשון בדירה הבחינה בבגדי אשה וכששאלה את התובע לפשר הדבר הודה כי יש לו יחסים רומנטיים עם אשה נוספת. בנסיבות אלה ניתקה הנתבעת את קשריה עם התובע וביקשה ממנו להשיב לה את השיקים שנתנה לו.  התובע סרב להשיב לה את השיקים. הנתבעת מוסיפה ומתארת בפרוטרוט נסיונות סחיטה ואיומים מצידו של התובע כלפיה וכי הגיעה להכרה כי התובע הוא נוכל אשר ניצל את תמימותה. לאחר אירועים אלה לקתה הנתבעת בארועים מוחיים, אותם היא זוקפת לנסיונות סחיטת הכספים ולעגמת הנפש שנגרמה לה מיחסיה עם התובע. הנתבעת טוענת אפוא כי המדובר בשטרות על תנאי שניתנו לתובע כתנאי שהיא תעבור לגור עמו ושישמשו לשם השתתפותה בשכר הדירה. משהתנאי לא התקיים היה על התובע להשיב לה את השיקים. כך גם טענה הנתבעת טענת קיזוז אך טענה זו לא הייתה מפורטת וכב' הרשם, כאמור לא נתן לה רשות להתגונן בטענה זו.

בנוסף לתצהיר צרפה הנתבעת תצהירים נוספים של מר שמריהו פרסי שהכיר את הצדדים, כחלק מקבוצת אנשים    שהיו נוהגים לבלות ביחד.  מר פרסי מצהיר על התקופה בה התגוררו הצדדים בדירה ברח' נורדאו. מתצהירו עולה  כי באותה תקופה החל לחשוד שהנתבעת נפלה קורבן לנוכל, הוא התובע, שמנסה לנצל אותה באופן בוטה. הנתבעת המציאה  תצהיר של בתה גב' נעמי קרן בת 24 אשר התגוררה עם הצדדים לתיק זה במשך חודש אחד בהיותה בת 17 וחצי. גב' קרן הצהירה על טיב ואופי היחסים של אמה עם התובע ובעיקר על העובדה שאמה נשאה בכל העול הכספי של המגורים המשותפים אשר הביאו את הנתבעת למצוקה כלכלית קשה, עד כי בתה נאלצה לקחת הלוואה כדי לסייע לתובעת.

טענות הנתבע 

באופן פורמלי כל מה שעמד בפני בית המשפט היא בקשתו של התובע לביצוע שטר.

כל מה שעלה בידי בתי המשפט להציל מפי התובע הם הדברים הקצרים שנרשמו מפיו בפרוטוקול. בניגוד להוראת תקנה 214 ב 1 התובע לא צרף תצהיר לאימות בקשת הביצוע. בקשה לביצוע שטר כמוה ככתב תביעה ובהתאם לסעיף 81א (ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז 1967 רואים בהתנגדות לביצוע שטר כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר.  בהתאם לתקנה 214 ב 1 הנ"ל היה אפוא על התובע לצרף את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח,  באין מסמכים נוספים היה על התובע למצער לצרף תצהיר אימות בהתאם לטופס 17א' לתקנות, דבר שלא נעשה. (ר' לעניין זה ספרם של המלומדים ר.כהן ומ. קליין "סדר דין מהיר בבית משפט השלום" הוצ' נבו 2005 בע' 10 ). 

ההלכה לעניין שטר על תנאי כפי שבאה לידי ביטוח בספרו של המלומד לרנר היא:

"כאשר המושך נתבע לפרוע את השטר הוא רשאי להתגונן בטענה כי חיובו תלוי במילוי תנאי שלא קויים או טרם קויים הנתבע רשאי להוכיח בראיות בע"פ כי התלווה תנאי כלשהו לחיוב השטרי. לסיכום לעניין זה השטר הוא ככל חוזה שם הנתבע עשוי לטעון כי התחייבות מסויימת שלו מותנית בקרות ארוע כלשהו ואם זה לא התקיים הוא משוחרר מקיום התחייבותו" (ר' ש. לרנר "דיני שטרות" מהד' שניה תשנ"ט 1999)

משבחר התובע שלא לחקור נגדית את הנתבעת והמצהירה ובאין כל עמדה נוגדת מטעמו של התובע, יש לקבל במלואם את טיעוני הנתבעת לפיהם המדובר בשיקים שניתנו על תנאי שתגור בדירה עם התובע בצוותא חדא. ומשלא עברו להתגורר ביחד בדירה בחולון, התנאי לא התקיים ולפיכך לא מוטלת על הנתבעת החובה לפרוע את השיקים. 

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט אליהן יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

ניתן היום כ' בתשרי, תשס"ו (23 באוקטובר 2005) במעמד הצדדים