פסק-דין בתיק א 16262/06

תביעה ותביעה נגדית בגין נזקי גוף.

ההליכים

1.         התובע, קבלן שיפוצים, תבע את הנתבע, עו"ד במקצועו ודייר בבנין בו התבצעו שיפוצים על ידי התובע, בגין תקיפה שתקף אותו הנתבע במהלך עבודות שיפוץ והכל ביום 5.3.02.

            לשיטת התובע במהלך דין ודברים בין השניים, היכה הנתבע את התובע בפניו מספר פעמים, ונגרמו לו נזקי גוף, ובפרט נפגעו פניו ושיניו.

2.         הנתבע אינו חולק בהגנתו על כך שהטיח בתובע אגרוף אך לשיטתו, הדבר נעשה כתוצאה מקינטורו על ידי התובע [להלן - " הקינטור"]. בתביעתו הנגדית הוסיף הנתבע וטען כי במהלך אותו דין ודברים תקף התובע את הנתבע בפניו וגרם לו נזקי גוף ובפרט לשן אחת שלו שהחלה להתנדנד [להלן - " התקיפה הנגדית"].  התובע הכחיש בכתב תשובתו לתביעה שכנגד בין השאר כי ביצע  ביצע התקיפה הנגדית.

3.         עוד קודם להגשת התביעות שלפניי התלונן התובע כנגד הנתבע במשטרת ישראל, לוקט חומר חקירה, הוגש נגד הנתבע כתב אישום בתיק פלילי (שלום ת"א) 5025/03, כתב האישום תוקן לבקשת התובע באופן שהוסף בו כי התובע התגרה בנתבע ובעקבות כך תקף אותו הנתבע. הנתבע הודה בכתב האישום המתוקן ולאחר עיון בתסקיר שירות המבחן, החליט ביהמ"ש באותו עניין להימנע מהרשעת הנתבע, ולהטיל עליו עבודות שירות לתועלת הציבור, וכן לפצות את התובע בסכום של 2,000 ש"ח. ביהמ"ש נימק את הימנעותו מהרשעה בנסיבותיו האישיות השונות של הנתבע, וכן בעובדה כי מדובר באירוע חד פעמי שאינו מאפיין את אורחות חייו של הנתבע, אשר למד את לקחו (להלן - " פסק הדין הפלילי"). הנתבע לא הגיש תלונה עצמאית למשטרה בעניין התקיפה הנגדית.

4.         הצדדים טענו טענות שונות בענין השלכותיו הראיתיות והמהותיות של פסק הדין הפלילי, אך אינני נזקקת להכריע בהן נוכח מסקנותיי בהמשך פסק דיני. 

ממצאים עובדתיים

5.         אין חולק כי הנתבע תקף את התובע באמצעות מכות שהכה בפניו. השאלה אם מדובר במכות אגרוף או בנגיחות אינה משמעותית בנסיבות העניין. מכל מקום, מדובר על שתי מכות, לא פחות ולא יותר.

6.         אשר להשתלשלות האירועים ומהלך הדברים עובר, במהלך ולאחר התקיפה -  הציגו שני הצדדים גרסאות מנוגדות. גרסת התובע מגובה ומחוזקת בעדותו של העד האובייקטיבי, לו רחשתי אמון, המפקח על השיפוצים, מר יפים קצנלסון. יפים העיד במשטרה (ת/2) כי בעקבות ויכוח בעניין פסולת בנין ושאלת חובתו של התובע לפנות אותה, לפי שיטת הנתבע, כאשר התובע מכחיש כי מדובר בפסולת עקב השיפוצים שהוא ביצע, כך: " אני אמרתי לאדון קריב שזו היא פסולת של שיפוץ דירות ולא פסולת של הקבלן. והוא התעצבן ואמר לקבלן אתה חייב לנקות ולפנות, והקבלן אמר לו שהוא לא חייב לנקות פסולת של דירות כי זה עולה כסף. ואז אמר לו אתה בן זונה והקבלן אמר לו אמא שלך בת זונה עד היום, ואז אדון קריב נתן נגיחה עם הראש שלו לפנים של הקבלן חזק והקבלן דחף אותו ושוב עודד קריב בא לפנים שלו ונתן לו נגיחה במצח חזקה וירד לו דם מהמצח ואז אני אמרתי לו מה קורה לך לא מספיק שערבים עושים בעיות צריך שיהודים ירביצו. ואז בני (התובע י.ה.) ראה שיורד לו דם אמר שהולך למשטרה האיש הזה מפריע כל הזמן". יפים שלל היום, במהלך חקירתו הנגדית על ידי ב"כ הנתבע כי לאחר תקיפת הנתבע את התובע, שב התובע ותקף את הנתבע : " אחרי שעודד נותן פעמיים עם הראש מכה לבני בפנים, ובני הסתכל שיש לו דם, הוא אמר שהוא הולך למשטרה והוא יצא.." [עמ' 20, ש'  7 -11].

7.         מעל לנדרש  אציין כי משהודה הנתבע בתקיפת התובע, עבר נטל השכנוע בדבר קיומה של הגנה אל כתפיו [ע"א 641/61, טפר נ' מרלה, פד"י טז, 1000]. היו כפות המאזניים מאוזנות בתום שמיעת הראיות, וכאמור לא מצאתי שכך פני הדברים  -  ידו של הנתבע על התחתונה.  בהינתן גרסאות סותרות וכאשר גרסתו של הנתבע, עדות יחידה של בעל דין, אינה מגובה בחומר ראייתי נוסף, לא הייתי רואה לבסס עליה ממצאים אף ללא עדותו של יפים  [ראו סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971].

8.         העולה מן האמור כי מי שפתח בקינטור הוא דווקא הנתבע, התובע השיב לו בקללה והנתבע תקף את התובע כאשר התובע בעקבות כך לא תקף את הנתבע.

9.         ממצאים אלה ומסקנה זו אינם משתנים לאור ההליך הפלילי ופסק הדין הפלילי.

10.        הנתבע אם כך ביצע כלפי התובע עוולה של תקיפה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - " הפקודה").

הגנות ואשם תורם

11.        על פי סעיף 24 לפקודה תהיה זו הגנה לנתבע בעוולת תקיפה אם עשה את מעשהו בסבירות כדי להגן על עצמו או על זולתו מפני פגיעה בחיים, בגוף, בחירות או ברכוש ובהתקיים תנאים נוספים בסעיף. העובדה שלתקיפה קדם  קינטור מילולי, אינה בגדר הגנה שכן אינה עומדת בתנאי הסבירות שמציב הסעיף והתקיפה לא נועדה להגן על אותם  ערכים המוגנים בסעיף. 

12.        הפסיקה התייחסה לקנטור מילולי שקדם לתקיפה כמבסס טענת הגנה נזיקית - כללית מסוג "אשם תורם" [כך למשל ת.א. קרית שמונה 114/00, סאמח נ' מחמוד, פדאו"ר לא פורסם, 04 [17] 730 , שם התקבלה הטענה ולהבדיל, ת.א. חיפה 6686/03, חסון נ' אלמן, באתר נבו, וראו גם פסק דיני בת.א. 53328/05, יעקבי נ' לנציאנו, באתר נבו, שם נדחתה הטענה במהותה].  ספק בעיני אם קנטור מילולי יכול להוות הגנה, כמו גם לבסס אשם תורם מול עוולת תקיפה במשפט אזרחי. אך אף אם אניח כי אכן כך הדבר, הרי בענייננו, וכפי שקבעתי בפרק הממצאים לעיל, הנתבע הוא שהחל את הפרובוקציות המילוליות והגסות ואין בתגובתו הגסה של התובע, כדי לבסס "אשם תורם".

13.        אין אם כך לנתבע הגנה מפני עוולת התקיפה שביצע כלפי התובע.

14.        כבר בשלב זה נדחית התביעה הנגדית.

שאלת הנזק

15.        כתוצאה מהתקיפה, נגרם לתובע חתך בפניו והוא דימם. התובע פנה לחדר מיון כעבור מספר שעות מהתקיפה, אובחנה רגישות במישוש אך לא נמצאה עדות לשברים בשיניים. התובע הופנה לביקורת רופא מטפל ולצילום שיניים ושוחרר לביתו עוד באותו יום, ללא המלצה על ימי מחלה [נספח א' לתצהיר התובע, ת/1].  התובע העיד כי שב לעבודה סדירה ולא נטל ימי חופש עקב התקיפה ופגיעתו [עמ' 15, ש' 19].