פסק-דין בתיק א 16261/03

א.        מושא התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         התובעת הינה רשות מקומית המוסמכת על פי דין לפעול, בין היתר, למניעת מפגעים ולהורות על ביצוע הריסת מבנים מסוכנים מכח חוק העזר לתל אביב יפו (הריסת מבנים מסוכנים), תשל"ב - 1972.

2.         התובעת טוענת כי בדקה ומצאה כי הבנין ברח' הפדויים פינת רח' הכרמל, שנמצא בבעלות הנתבעת (להלן: "המבנה"), הינו מסוכן וכי חרף הודעות חוזרות ונשנות ששיגרה לנתבעת בדבר הצורך בשיפוץ המבנה או בהריסתו - לא מצאה הנתבעת לנכון לפעול כנדרש.

3.         לאחר אורכות שניתנו לנתבעת ולא נוצלו על ידה, הרסה התובעת את המבנה בסוף שנת 1998 בעלות כוללת של 116,543.10 ש"ח; בכתב התביעה שבפני, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בהשבת סכום עלות ההריסה המשוערכת ליום 13/1/03 בסך של 139,990.70 ש"ח.

4.         בכתב הגנה טענה הנתבעת כי לא היתה מודעת לדרישת התובעת לתקן את המבנה ו/או להורסו וכי לו הייתה יודעת על כך "היתה מבצעת לבדה את הדברים האמורים".

5.         כמו כן, כפרה הנתבעת בסכום עלות ההריסה הנטענת וטענה כי מדובר בסכום דמיוני ומופרז אשר ניתוח מרכיביו השונים מלמד על חוסר פרוט וחוסר הגיון.

6.         הנתבעת עתרה לדחיית התביעה.

ב)         דיון וממצאים

1 )         מודעות הנתבעת לכוונת התובעת להרוס את המבנה

1.1.      בתצהיר עדותה הראשית חזרה הנתבעת והכחישה כי היתה מודעת לכוונת התובעת להרוס את המבנה, אפס, גירסה זו הופרכה באשר הנתבעת הודתה כי קיבלה את הודעת התובעת מיום 28/10/97 (ת/1) שם הובהר לה כי בשל התדרדרות במצבו של המבנה אין מנוס מהשהיית הריסתו וכי בכוונת התובעת להרסו בתקופה הקרובה (עמ' 12 לפרוטוקול).

1.2.      לא זו אף זו, הנתבעת הודתה כי היתה מודעת להחלטת התובעת להרוס את המבנה ובשל כך פנתה לעו"ד (שם בעמ' 13).

1.3.      מחוו"ד שהגישה הנתבעת לתובעת בניסיון לעכב את ביצוע ההריסה עולה בבירור כי "שיקום המבנה הוא ברמה של כמעט הריסה מוחלטת ובניה מחדש" (חוו"ד אינג' דוד אופיר מיום 31/3/98).

1.4.      בניגוד לגירסתה בתצהיר עדותה בדבר מוכנותה לבצע את ההריסה בעצמה, בתשובה לשאלה - האם קיבלה חוו"ד משלה לגבי העלויות, השיבה הנתבעת:

" אני לא פניתי כי לא היה לי שום תקציב אם אין לי כסף ולכן אפילו לא בררתי את העלויות" (שם בעמ' 13).

למטה מזה, אישרה הנתבעת כי בשל מצבה הכלכלי והבריאותי הירוד לא עשתה דבר כדי לשקם את המבנה חרף האורכה שניתנה לה (שם בעמ' 14).

1.5.      בהינתן כי עבודת ההריסה החלה ביום 19/5/98 והסתיימה ביום 1/11/98, (נספחים ו' ז' לתצהיר אינג' נחום מטעם התובעת ועדותו בעמ' 4 לפרוטוקול), אני פוסק כי התובעת יידעה את הנתבעת זמן רב מראש קודם לביצוע הריסת המבנה וכי נתנה לה הן את האפשרות לשקם את המבנה ולחילופין להרסו בכוחות עצמה, אך הנתבעת לא פעלה כמתחייב, וכתוצאה מכך נאלצה התובעת להרסו בעצמה.

2)         עלויות ההריסה (גובה הנזק)

2.1.      התובעת הביאה במסגרת ראיותיה מסמכים ועדויות לרוב לצורך ביסוס עלויות ההריסה.

2.2.      בין היתר, הוצגו בפני בית המשפט יומני עבודה המפרטים מועדי ביצוע העבודה ונתוני תמחור (נספח ט' לתצהיר עד התובעת זנדאני שלמה). זנדאני אומנם העיד כי אדם אחר (המפקח רוזן) פיקח על ביצוע העבודות אך הוסיף: