פסק-דין בתיק א 16213/03

1.         ביום 1.3.96 השכיר התובע לנתבע, בשכירות בלתי מוגנת, נכס הכולל ארבעה חדרים פתוחים ושירותים, ושני חדרים סגורים בכפר ראמה, למטרת ניהול עסק של מוסך, תיקון צמיגים, רחיצת מכוניות ועוד, תמורת תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 700 דולר ( להלן "המושכר" ).

            תקופת השכירות נקבעה לחמש שנים עם אופציה לחמש שנים נוספות. הנתבע עזב את המושכר בחודש 12/00.

2.         מחומר הראיות עלה כי בין הצדדים התנהלו שלוש תביעות קודמות בגין אי תשלום דמי שכירות על ידי הנתבע, והתביעה הנוכחית עניינה בפלישה לנכס הסמוך למושכר, בגרימת נזק למושכר ובתשלום פיצוי מוסכם.

3.         טענת הפלישה

            לטענת התובע, הנתבע פלש לחדר כולל סככה, הסמוך לכניסה של המושכר מצד שמאל, ועשה בו שימוש שלא כדין, על כן הוא עותר לחייבו בתשלום דמי שימוש ראויים בסך של 6,000 ש"ח.

4.         כל אחד מהצדדים העלה את טענותיו בעניין זה, אולם, לא מצאתי צורך לדון בטענות הנ"ל מהטעם הפשוט כי לא הוכח ראש הנזק הנתבע בגינן.

            כלל הוא כי על תובע להניח תשתית ראייתית לגבי גובה דמי השימוש הראויים הנתבעים על ידו. דמי השימוש הראויים משקפים את דמי השכירות הראויים המשולמים ממשכיר מרצון לשוכר מרצון  ( ראה ע"א (חיפה) 541/93 שחאדה נ' ברגמן, תק-מח מחוזי 1900 ,1837 ,(3)96), וע"א 290/80 ש.ג.מ. חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2), 633 ), או את הרווח שיכול היה תובע להפיק מהנכס שלו אילו עמד לרשותו מן היום שנולדה זכותו לכך ( ראה ת"א (ירושלים) 262/94  משה לייזר נ' עיריית הרצליה ואח', תק-מח 99(1), 3119 ,עמ' 3124).

בענייננו, מלבד ציון הסכום הנתבע בכתב התביעה, בתצהיר ובסיכומיו, התובע לא טרח להוכיח ראש נזק זה.

על כן, משלא הונחה תשתית ראייתית מתאימה להוכחת גובהם של דמי השימוש הנתבעים על ידי התובע, אז לא ניתן להיעתר לסעד זה.

5.         גרימת נזק למושכר

התובע טען כי הנתבע גרם נזק למושכר המוערך בסך של 69,205 ש"ח.  לתמיכת טענתו הגיש חוות דעת מלווה בתמונות המתעדות נזק לרצפת הבטון, לדלת הכניסה, לאזבסט ועוד ( ראה ת/6 - להלן "חוות הדעת" ).

בתמונות נראית רצפת המושכר כשהיא סדוקה והרוסה, וכן נראים, בין היתר, עשרות רבות של צמיגים נשענים על קירות המושכר. בין התמונות היו גם תמונות שתיעדו את פעילות הנתבע במושכר, ואת כניסת ויציאת משאיות ואוטובוסים למושכר.

6.         הנתבע הכחיש את קיומם של הנזקים הנטענים ואת הקשר הסיבתי בינם לבין השימוש שנעשה על ידו במושכר, אם כי לא הוגשה מטעמו כל חוות הדעת התומכת בעמדתו הנ"ל, ו/או המפריכה את המימצאים שצויינו בחוות דעת מומחה התובע.

7.         לאחר ששמעתי את הצדדים ואת המומחה, ובחנתי את התמונות ואת חוות הדעת, הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח את תביעתו בעניין זה.

הוכח כי הנתבע השתמש במושכר למשך תקופה העולה על ארבע שנים רצופות, שבמהלכה נתן שירות לרכבים פרטיים ולרכבים כבדים כגון משאיות ואוטובוסים. בעדותו מסר כי החזיק במושכר שני קומפרסורים "מדחסי אוויר", מכונת פירוק גלגלים, מכונת איזון, ג'קים קטנים וגדולים למשאיות ולרכבים פרטיים, ציוד של פנצ'ריה, פטישי אוויר ( ראה עדותו בעמ' 13 ש' 11-13 לפרוטוקול ).

8.         אמנם, הנתבע ניסה בעדותו להמעיט מהיקף העבודה וסוג השירות שניתנו על ידו במושכר, בכדי להרחיק מעצמו את האחריות לגרימת הנזקים הנטענים ( ראה עדותו בעמ' 15 ש' 20-25, עמ' 16 ש' 1-4 לפרוטוקול ), אולם, שוכנעתי כי הפעילות שנעשתה על ידי הנתבע במושכר על פני תקופת כה ממושכת כמתואר לעיל, אכן גרמה לנזק הנטען על ידי התובע והמתועד בחוות הדעת ובתמונות שהוגשו, וראוי לצטט את דבריו של המומחה בהקשר זה שבהם אמר:

" נזק כזה לא יכול להיגרם מדריכה רגילה. נזק כזה יכול להיגרם רק מכלי רכב כבדים וכלי עבודה כבדים." ( ראה עדותו בעמ' 28 ש' 20-21 לפרוטוקול ).

9.         הנתבע ניסה להיתלות בטענה כי התובע לא התלווה למומחה בעת ביקורו במושכר דבר שלשיטתו פוגם בחוות הדעת שהוגשה, אולם, לא יכלתי לקבל טענה זו, הן מחמת העובדה שחוות הדעת נתמכה בתמונות שתיעדו כל נזק שהמומחה התייחס אליו בחוות דעתו, ומשכך, נוכחותו של התובע בעת הביקור לא היתה מעלה ו/או מורידה לצורך העניין, והן מחמת העובדה שהתובע הבהיר בחקירתו החוזרת כי הוא הראה את המושכר למומחה אך לא נכח בעת הכנת חוות דעתו, ועדותו היתה מקובלת עלי ונתמכה בעדותו של המומחה.

10.        הנתבע תקף את הסכומים שצויינו בחוות הדעת, ולשם כך, הסתמך על שתי הצעות מחיר שהוגשו על ידי התובע לפני תיקון כתב תביעתו.