פסק-דין בתיק א 16182/07

לפני תביעה על סך 23,870 ש"ח, שהוגשה ע"י דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ (" התובעת") כנגד פז אהרון ופז דן (" הנתבעים"), בגין ערבות אישית שניתנה על ידם ליתרת חוב, שחבה חברת ש.א.פ. בע"מ ( "החברה") לתובעת בגין שירותי תדלוק אוטומטיים שסיפקה התובעת לרכבי החברה.

התביעה

התובעת טוענת כי ביום 30.12.97 התקשרה החברה עם התובעת בהסכם ( "ההסכם" או "ההסכם המקורי") למתן שירותי תדלוק אוטומטיים ( "השירותים"). הנתבעים חתמו על כתב ערבות אישית מתמדת, בלתי מסויגת ובלתי ניתנת לביטול, שלפיו התחייבו לשלם לתובעת כל חוב שתחוב החברה כלפיה בגין השירותים.

החברה נכנסה להליכי פירוק ביום 9.12.04. החברה חייבת לתובעת בגין השירותים סך של 13,010 ש"ח בגין חודש נובמבר 2004 וסך של 4,571 ש"ח בגין תשעה מים בחודש דצמבר 2004. חוב החברה לתובעת בגין השירותים הנ"ל, בצירוף 6,109 ש"ח ריבית לפי ההסכם, מגיע לסך של 23,870 ש"ח. 

התובעת עותר לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את החוב מכוח ערבותם האישית.

ההגנה

הנתבעים טוענים כי אין כל ערבות לחוב, שכן הערבות שנחתמה ביום  30.12.97 מתייחסת אך ורק לאותו ההסכם ולאחר מכן, סוכם כי ההתקשרות העסקית תהא ללא ערבות אישית. הנתבעים טוענים כי ביום 25.2.02 נחתם הסכם חדש, ללא כל ערבות אישית בצידו. כמו כן, לא נעשתה הפניה בחוזה החדש לחוזה מיום 30.12.97 ו/או לערבות שניתנה במסגרתו. הוא הדין באשר להסכם הנוסף שנחתם ביום 20.1.03.

הנתבעים טוענים, אפוא, כי נערכו הסכמים חדשים מפעם לפעם ולא נדרשה במסגרתם ערבות אישית ואילו הייתה נדרשת, לא היו נחתמים ההסכמים החדשים. ההסכם המאוחר שנחתם בין הצדדים, הוא ההסכם המחייב ואין בצידו כל ערבות אישית.

כמו כן, טוענים הנתבעים כי החוב שולם, במובן זה שהתובעת חייבה את חשבון החברה בסכומים שונים לאחר מועד כניסתה לפירוק וכינוס. מקצתם של הכספים נגבו ביתר. התובעת התחייבה להשיב סכום של כ- 7,975 ש"ח. כנוס החברה אף טען להחזר של כ-17,000 ש"ח. התובעת לא השיבה דבר לחברה עד היום וממשיכה מחד, להחזיק את הכספים ומאידך עומדת על התביעה.

הנתבעים עותרים לדחיית התביעה באופן מלא.

דיון

ביום 8.9.08 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק. מטעם התובעת, העיד לפני מר ארנון רדומסקי, שמכהן כמנהל חשבונות אצל התובעת. מטעם הנתבעים, העידו הנתבע מס' 2, מר דן פז, מנכ"ל משותף בחברה וכן מר דוראל פז, בנו של אהרון פז, הנתבע מס' 1, ומי ששימש כעו"ד של החברה.

הצדדים הסכימו בישיבה המקדמית, כי המחלוקת היחידה שטעונה הכרעה הנה בנושא תוקף הערבות.

האם ההסכמים החדשים שנחתמו החליפו את ההסכם המקורי?

אין מחלוקת לגבי העבדות הבאות - ההסכם הראשון שבין הצדדים נחתם ביום 30.12.97. ההסכם נקבע לתקופה ראשונית של 5 שנים, עם התחדשות אוטומטית לתקופות נוספות של שנה, אלא אם אחד הצדדים מודיע על סיום החוזה 30 יום לפני פקיעת תקופת החוזה. הנתבעים חתמו על כתב ערבות אישית במסגרת ההסכם. כתב הערבות מופיע בחלק הימיני התחתון של העמ' השני להסכם ולפיו התחייבו הנתבעים כי הנם "...אחראים וערבים כלפי "דלק" למילוי כל התחייבויות הלקוח לפי החוזה דלעיל". בימים 25.2.02 ו-20.1.03 נחתמו מסמכים נוספים שכותרתם "תוספת מס' ________ להסכם מיום" ( "התוספות") ואשר הנתבעים מייחסים להם מעמד של הסכמים חדשים שמחליפים את ההסכם המקורי ואילו התובעת מייחסת להם מעמד של תוספת להסכם המקורי.

הנתבעים טוענים כי התוספות שנחתמו בשנים 2002 - 2003, באות במקום ההסכם משנת 1997 ומהוות הסכם חדש לכל דבר ועניין. לפיכך, בהעדר ערבות לצידם של ההסכמים החדשים ונוכח ניסוח כתב הערבות ( "...אחראים וערבים כלפי "דלק" למילוי כל התחייבויות הלקוח לפי החוזה דלעיל"), הערבות שנחתמה אינה תקפה עוד ולא ניתן מכוחה לתבוע את החובות נשוא התביעה שהנן חובות משנת 2004.

התובעת טוענת כי מדובר בתוספות להסכם, שלא באות להחליפו, אלא רק לשנות חלק מהתנאים המסחריים שנקבעו בו ועל כן ההסכם, על תנאיו השונים שלא שונו בתוספות, וגם הערבות שניתנה במסגרתו, ממשיכים לחול.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שלפני ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה חד משמעית וברורה, שאין לקבל את טענת הנתבעים ויש לאמץ בפה מלא את גרסת התובעת בעניין תוקפו של כתב הערבות.

ראשית, התוספות מוכתרות כ"תוספת" ולא כהסכם חדש וכוללת מקום להכללת תאריך ההסכם. הוא הדין לגבי המבוא להסכם. גם לגופו של עניין, תוכנן של התוספות מעיד בבירור, כי התוספות באות רק לעדכן ולשנות את התנאים המסחריים של ההסכם ואף להיטיב עם החברה במתן הנחות כאלה ואחרות.

כך למשל, ב"הואיל" הראשון נאמר: "והואיל והצדדים מעוניינים לשנות את התנאים המסחריים בהסכם המקורי", ולא נאמר כי הצדדים רוצים לבטל את ההסכם המקורי או כי התוספת תבואנה במקום ההסכם המקורי. בסעיפים 2 ו-3 לתוספות, נקבעו התנאים המסחריים החדשים שנכנסים לתוקף, במקום אלה שנקבעו בהסכם המקורי, תוך פירוט אותם הסעיפים הספציפיים בהסכם המקורי שהתנאים המסחריים שנקבעו בהם מוחלפים.