פסק-דין בתיק א 16160/05

מבוא

1.         מדובר בתביעה  על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובע, עבד אל חי סאהר (להלן:"התובע"), יליד 1983, טוען כי ביום 19.5.03, נפגע בתאונה המהווה על פי נסיבותיה, תאונת דרכים.

הנתבעת כופרת בנסיבות ארוע התאונה. כן חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק.

נסיבות ארוע התאונה

2.         התובע פרט בתצהירו, ת/1, את נסיבות ארוע התאונה כדלקמן: " ביום 19.5.03 בשעה 16.00 או בסמוך לכך (להלן: "יום התאונה"), נכנסתי לרכב מסוג סובארו מ.ר 9893703 על מנת להתחיל לנהוג, הנעתי את מנוע הרכב ובטרם התחלתי לנסוע, אחי הקטן ביקש שאתן לו את הסמרטוט שהיה ברכבי על מנת שינקה את השמשה הקדמית של רכבי שהיתה מלוכלכת מאוד, הסתובבתי בגבי לכיוון שמאל כשפניי כלפי חוץ והושטתי ידי השמאלית בפתח שבין גשר הרכב לבין הכסא שלי, למושב האחורי על מנת למשוך הסמרטוט כאשר ידי הימנית אוחזת בעמוד הרכב, לפתע אחי הקטן טרק שלא בכוונה את דלת הרכב על ידי הימנית ונגרמו לי נזקי גוף..." (סעיף 2 לתצהיר).

בחקירתו הנגדית, חזר התובע על גירסתו זו ואף הדגים דרך התרחשות התאונה, על פי גירסתו.

כשנשאל התובע, מדוע בהודעתו במשטרה, שנמסרה יום לאחר התאונה,  מסר כי " תוך כדי כניסה לרכב אחי הקטן סגר את הדלת..." , השיב: "החוקר שאל אותי שאלות ועניתי לו שנכנסתי לרכב ואח שלי טרק לי את הדלת על היד. הוא לא שאל אותי יותר שאלות......אני נכנסתי לרכב וכל זה קרה בדקות. אני נכנסתי ולא עשיתי כלום. עדיין לא נסעתי" (עמ' 6-5 לפרוטוקול).

התובע הודה כי למרות שבסעיף 3 לתצהירו, נאמר כי " ממקום התאונה הובהלתי לבית חולים מאיר....", הרי פנה לבית החולים, כעבור שעתיים - שלוש, לאחר שידו התנפחה. התובע לא זכר כיצד הגיע לבית החולים; עם חבר, במונית או ב"טרמפ", אך ציין כי אף אחד מבני משפחתו, לא היה איתו בבית החולים (עמ' 8-7 לפרוטוקול).

התובע נשאל אם מסר בבית החולים כי נפגע מדלת של רכב והשיב:

 " הרופא שאל אותי מה קרה ואמרתי לו שנטרקה לי הדלת על היד

ש. אמרת לרופא שנפגעת מדלת של רכב.

ת. אמרתי לו דלת, לא אמרתי דלת של רכב. אמרתי שנסגר עלי דלת. לא הזכרתי בכלל את הרכב, הוא לא שאל אותי" (עמ' 8 לפרוטוקול).

כשנשאל התובע, מדוע פנה למשטרה, למחרת התאונה, על מנת למסור הודעה על תאונת דרכים, השיב:" ...לא ידעתי שזאת תאונת דרכים בכלל. באותו יום שהייתי בבית החולים, היו שם אנשים במחלקת הרנטגן, התחלנו לדבר אחד עם השני והם אמרו לי שזאת תאונת דרכים" (עמ' 5 לפרוטוקול).

3.         עדותו של התובע באשר לנסיבות ארוע התאונה, הינה עדות יחידה של בעל דין.

סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), מורנו כי בית המשפט לא יפסוק על סמך עדות יחידה של בעל דין אלא אם יתן טעם ויפרט הנמקתו, על שום מה מוכן הוא להסתפק באותה עדות יחידה, ראה לעניין זה, ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט (2) 77, 87.

לאחר ששבתי ועיינתי במכלול הראיות ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא אוכל לבסס ממצאים עובדתיים באשר לנסיבות ארוע התאונה, על סמך עדותו של התובע, שנותרה כאמור, עדות יחידה של בעל דין - ואסביר נימוקי.

4.         גירסתו של התובע כי נפגע מדלת של רכב, אינה מוצאת תימוכין בתעודת חדר המיון המתעדת פנייתו הראשונה לטיפול, שעות ספורות לאחר התאונה. בתעודת חדר המיון נרשם : "מתלונן על כאבים באצבע 2 יד ימין לדבריו נחבל בסגירת דלת". יצויין כי בעוד שהתובע לא זכר כיצד ועם מי הגיע לבית החולים, הרי זכר כי אמר לרופא שטיפל בו  שנפגע מדלת שנטרקה על ידו, אך לא ציין כי מדובר היה בדלת של רכב (עמ' 8 לפרוטוקול).

המסמך הראשון בו מופיעה הגירסה של פגיעה מדלת של רכב הינו ההודעה למשטרה שנמסרה, על ידי התובע, למחרת התאונה, נ/1. לא ראיתי לייחס להודעה האמורה, משקל לחיזוק גירסתו של התובע, שכן מעדותו של התובע בחקירה נגדית התברר כי פנה למשטרה, לצורך מסירת ההודעה, בעקבות שיחה עם אנשים שפגש במחלקת הרנטגן, בבית החולים ואשר אמרו לו כי מדובר בתאונת דרכים - ומכאן, שההודעה למשטרה, נמסרה לצרכי הגשת תביעה ולאחר שהתובע קיבל "ייעוץ" מאנשים שלא הובררה זהותם.  מקובל עלי כי אדם סביר, אינו יודע בהכרח שפגיעה מדלת של רכב, עשויה להוות תאונת דרכים אלא שבנסיבות העניין, התובע הודה שלא אמר לרופא שטיפל בו כי נפגע מדלת של רכב ולא הוכח מיהם אותם אנשים, עימם שוחח בבית החולים ומה היתה הגירסה שמסר להם. זאת ועוד, יש לציין כי ההודעה במשטרה, אינה מפרטת את כלל נסיבות הארוע, כפי שפורטו בתצהירו של התובע וכל שנאמר בה: "תוך כדי כניסה לרכב אחי הקטן סגר את הדלת אצבע כף יד צד ימין". גם אם ניתן היה לקבל את הסברו של התובע כי מדובר  בהתרחשות שארכה שניות או דקות ספורות ולפיכך למרות שהתאונה ארעה לאחר שכבר נכנס לרכב וישב במושב הנהג, נרשם בהודעה "תוך כדי כניסה לרכב...", הרי שאין בהודעה האמורה, כדי לתמוך בגירסה בכללותה.

5.         בנקודה זו, ראיתי להוסיף ולציין כי בכתב התביעה, פורטו נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן:"... עת ביקש התובע להיכנס לרכב בכדי לנהוג, נפגע הוא בתאונת דרכים, עת אחיו טרק דלת הרכב על ידו ..." (סעיף 4 לכתב התביעה). למעשה, גירסת התובע כי אחז בידו הימנית, בגשר הרכב, בעת שהסתובב לאחור, על מנת לקחת סמרטוט ואז אחיו טרק שלא בכוונה, את הדלת על ידו, פורטה לראשונה, בתצהירו של התובע ואם ניתן היה לקבל את הסברו של התובע באשר לניסוח ההודעה במשטרה, קשה להסביר, הכיצד זה בכתב התביעה, נטען כי התאונה ארעה " עת ביקש התובע  להיכנס לרכב .." בעוד שהתובע העיד כי התאונה ארעה לאחר שכבר ישב ברכב.