פסק-דין בתיק א 1614/00

האם לתובעת עילת תביעה לפי סעיף 3(א) לפקודת ביטוח רכב  מנועי [נוסח חדש] תשל"ה-1970, למרות שהתאונה שגרמה לפציעתה הקשה אינה מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975? זו השאלה נשוא פסק דין זה.

1.         התובעת הייתה כבת שנתיים וחצי כאשר נכנסה עם אחיה בן החמש לרכב המשפחתי, בעוד הורי השניים נמצאים בבית. לאחר מספר דקות עזב אחי התובעת את הרכב וחזר לבית, והתובעת נשארה לבדה ברכב. מספר דקות נוספות לאחר מכן, עלה הרכב באש כשהתובעת בתוכו. התובעת נכוותה קשות ופונתה לבית החולים על-ידי קרובת משפחה (להלן: " התאונה"). התלקחות הרכב והפגיעה הקשה של התובעת נגרמו ככל הנראה בשל משחק במצית גז בתוך הרכב. אלה תמצית העובדות כפי שקבעתי בהחלטתי בשאלת החבות מיום 1.7.2003 (להלן: " ההחלטה") ועליהן אין כיום חולק.

            בהחלטה קבעתי כי התאונה לא נכנסת לגדרה של ההגדרה הבסיסית, אך מדובר בתאונת דרכים מכוח החזקה המרבה של " התפוצצות או התלקחות של הרכב...". ערעורם של הנתבעות 2-3 לבית המשפט העליון נתקבל  - רע"א 8225/03 עבד אבו קטיפאן נ. נתן כהן, פ"ד נח(6) 433. בפסק דינו של בית המשפט העליון נקבע, כי אין תחולה גם לחזקה המרבה ולכן  אין האירוע בגדר תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

2.         ויהי לאחר הדברים האלה, חזרה התובעת ועתרה לקבלת התביעה בטענה חלופית, לפיה על הנתבעות 2-3 לשאת בנזקיה מכוח עילה נזיקית, המכוסה בפוליסת ביטוח החובה.

פוליסת החובה נסמכת על הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תשל"ה-1970 (להלן: " הפקודה"), והסעיף הרלוונטי לענייננו הוא 3(א)(1). נביא את נוסח סעיף 3 בשלמותו (הדגשה שלי - י.ע.) :

3. (א) פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו היא פוליסה שהוציא מבטח שהיה מורשה בשעת הוצאתה והיא מבטחת את -

(1)   בעל הרכב והנוהג בו - מפני כל חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - החוק), ומפני  חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שנגרם לאדם על-ידי השימוש ברכב מנועי או עקב השימוש בו;

לענין זה, "נזק גוף" ו"שימוש ברכב מנועי" - כמשמעותם בחוק .

(2)   בעל הרכב הנוהג בו וכל אדם הנוהג בו בהתר ממנו - מפני נזק

 גוף שנגרם להם בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק.

 (ב)  המבוטח בביטוח לפי סעיף-קטן (א)(2) יהא זכאי לפיצוי כפי שהיה זכאי לקבל נפגע אחר לפי החוק.

(ג)  פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו, כאמור בסעיף קטן (א),

 תכסה אף מפני כל חבות בשל נזק גוף שנגרם לאדם, כולל הנוהג ברכב, בתאונת דרכים אשר אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, או באיזורים או בשדה התעופה, הכל לפי הדין החל במקום התאונה.

(ד)  פוליסה המכסה, על פי הדין החל באזור או בשטחי עזה ויריחו, מפני חבות טעונת ביטוח בשל תאונת דרכים שאירעה בישראל, ושהוצאה בידי מבטח מהאזור או משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, לפי הענין, לכלי רכב הרשום או החייב ברישום לפי הדין באזור או בשטחי עזה ויריחו, לפי הענין, יראוה כפוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו, ויחולו הוראות פקודה זו, בשינויים המחוייבים.

3.         וזו דרך הילוכה של התובעת. לטענתה, בנסיבות העניין מתקיימים יסודותיה של עוולת הרשלנות והיא אותה " חבות אחרת" המקימה עילת תביעה לפי הפקודה. הרשלנות הנטענת היא של הנתבעת 1, אמה של התובעת, בכך שהשאירה אותה ברכב לבדה וללא השגחה. לצורך הקשר הסיבתי בפקודה, ראוי להחיל את מבחן הצפיות ולא את מבחן הסיכון שבחוק הפיצויים, ואת המונח " שימוש" בחוק הפיצויים יש לפרש באופן רחב ובמנותק מההקשר התחבורתי, שאם לא כן נרוקן לחלוטין את הוראת סעיף 3(א)(1) סיפא. מטעם זה, יש לראות את ישיבתה של התובעת ברכב בעת התאונה, כנופלת בגדרם של מצבי ביניים שראוי להכיר בהם כ"שימוש".

4.         הצדדים הסכימו כי הוראת סעיף 3 לפקודה, המפנה למונחים בחוק הפיצויים, היא הוראה מפנה כאמור בסעיף 25 לחוק הפרשנות תשמ"א-1981 ועל-כן, יש לפרש את המונחים בחוק הפיצויים אליהם מפנה הפקודה, כניסוחם דהיום, לרבות התיקונים והשינויים שעברו מאז אזכורם בפקודה.

נקודת הנחה זו מקובלת עלי, אך איני רואה כיצד היא יכולה לסייע לתובעת לגופא של טענה.

5.         סעיף 3(א)(1) סיפא לפקודה מפנה למונחים "נזק גוף" ו"שימוש ברכב מנועי" כהגדרתם בחוק הפיצויים.

אחזור ואצטט דברים שאמרתי לעניין רכיב ה"שימוש ברכב מנועי" בהחלטה: