פסק-דין בתיק א 16096/07

רקע

מונחת בפני תביעה כספית לתשלום סך של 50,000 ש"ח.

ד"ר אינה ערב (להלן: "התובעת") רכשה דירה מפלסים חברה לפיתוח ובניין בע"מ (להלן: "הנתבעת") ברחוב עמק איילון שבעיר מודיעין (להלן: "הדירה" או "הנכס") בחודש אוגוסט לשנת 1996.

עם קבלת החזקה בדירה גילתה התובעת כי בנכס היו ליקויים רבים לרבות בעיות חשמל, ריצוף, אינסטלציה ועוד. בגין ליקויים אלו הגישה התובעת תביעה בת.א. 55076/03 כנגד הנתבעת בשנת 2003.

בשנת 2001 נודע לתובעת לראשונה כי קיימים בדירה ליקויים נוספים אשר הובילו לרטיבויות בדירות הסמוכות לדירתה ואשר גורמים להם לנזקים (להלן: "דירת כרמל ודירת דוידוף"). הליקויים דנן היו במרפסות ביתה של התובעת. לאחר מספר פניות לנתבעת, הואילה הנתבעת, בחודש אפריל באותה שנה, לשלוח פועלים לשם תיקון הליקויים האמורים.

התיקונים נמשכו כ - 5 ימים אך הליקויים נותרו בעינם  כי העבודה בוצעה באופן רשלני וחלקי בלבד. הרטיבויות חזרו במהלך 2006. דרישותיה של התובעת מהנתבעת לשוב ולתקן את הליקויים העלו חרס. הנתבעת התעלמה מפניותיה של התובעת החוזרות ונשנות.

התובעת, אשר כל חפצה היה המשך יחסי שכנות טובים עם שכניה, משפחת כרמל ומשפחת דוידוף, נאלצה לזמן על חשבונה מומחי בניין אשר יחוו את דעתם לעניין הליקויים. מחוות הדעת עולה  כי האחריות היא של הנתבעת בתור החברה אשר בנתה את הבניין. משכך, פנתה התובעת שוב לנתבעת עם חוות הדעת דנן אך גם לפניה זו לא זכתה לכל מענה.

משכך, בכדי למזער כל נזק אשר יכול להיגרם עם קרבת עונת הגשמים, נאלצה התובעת להזמין בעלי מקצוע מטעמה ולתקן את הליקויים האמורים מכיסה הפרטי.  לאור כל הנ"ל התובעת דורשת מהנתבעת את הסכומים כדלהלן:

תיקונים סך 22,000 ש"ח, רכישת חומרים בסך 2,084 ש"ח, שכ"ט מומחים בסך 3,300 ש"ח, הפסד ימי עבודה בסך 6,700 ש"ח, מזון שנרכש לעובדים וכן תשלום קנס לעיריית מודיעין עקב פסולת שלא פונתה בסך כולל של 2,930 ש"ח וכן סך נוסף של 12,886 ש"ח בגין צער, סבל ועוגמת נפש.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת מכל וכל. לשיטתה, המדובר בתובעת "סדרתית" אשר אין בטענותיה כל ממש.

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת בבית משפט לתביעות קטנות ולאחריה הגישה תביעה נוספת בסך 150,000 ש"ח לבית משפט השלום בטענות של ליקויי בנייה וירידת ערך הדירה (להלן: "התביעה השניה"). בתביעה השנייה מונה מומחה מטעם בית המשפט כאשר התובעת דכאן טענה כבר דאז כי קיימת בעיית רטיבות וחדירות מים. משכך, נהירה היא העובדה כי התובעת ידעה על הרטיבויות האמורות עוד בשנת 2004 ולא כפי שטענה בכתב תביעתה. אם כך הדבר, הרי שהתובעת השתהתה למעלה משנה ומחצית עובר לדרישתה לתיקון הליקויים.

עיקר תביעה זו, השלישית במספר אשר הגישה התובעת מבוססת על הטענה כי התיקון שביצעה הנתבעת באיטום המרפסות בדירתה, אשר גרמו לרטיבויות אצל המשפחות כרמל ודוידוף, היו רשלניים. אולם, מקור הרטיבות שתוקן איננו מקור הרטיבות הנטען על ידי התובעת דהיום. למעשה מדובר בשתי מקומות נפרדים ומשכך אין כל הגיון בטענתה כי הנתבעת ביצעה עבודה "רשלנית". נהפוך הוא, התובעת אף שלחה לנתבעת ולעובדיה מכתב תודה על ביצוע התיקונים על ידי עובדים מקצוענים, מנומסים ובעלי דרך ארץ, וכיצד היא נהנית מכל רגע בדירתה.

לשיטתה של הנתבעת, כאשר מדובר במקור שונה ממקור הרטיבות שתוקן על ידי הנתבעת בשנת 2001, הרי שעל פי חוק המכר (דירות) תמה תקופת הבדק ותקופת האחריות שכן הדירה נמסרה לחזקתה של התובעת עוד בשנת 1996.

הנתבעת  ציינה כיצד התביעה בסך 150,000 ש"ח  הצטמצמה דרסטית לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט קבע כי הנזקים אינם עולים על 33,000 ש"ח בלבד. משכך, ועקב כך האמור לעיל, אין לבית המשפט אלא מלדחות את  התביעה.

התובעת טענה כי מוקד הרטיבויות נותר כפי שהיה בשנת 2001, קרי, המרפסות בדירת התובעת בהן ביצעה הנתבעת את התיקונים הרשלניים בשנת 2001. בין היתר ציינה התובעת כי גם אם יתגלה כי עילת התביעה "התיישנה" על פי חוק המכר (דירות) הרי שעדיין נותר בידיה עילות התביעה האחרות לרבות עילת תביעה חוזית (בהתאם להתחייבות הנתבעת לבנות ולספק דירה איכותית) ובנוסף עילה נזיקית המבוססת על התיקון הרשלני האמור.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו עליו הוא מוטל.