פסק-דין בתיק א 16096/05

1.         הנתבעת מייבאת מוצרי שיער מחברת גלזט האיטלקית ומשווקת אותם בישראל.

            התובע שימש בתקופה הרלבנטית לתביעה זו כסוכן מכירות של הנתבעת.

            הנתבעת-שכנגד היא אשתו של התובע, שניהלה בזמנים הרלבנטים מספרה.

            בתחילת שנת 1998 גובש הסכם בעל פה בין התובע ובין הנתבעת, שעל פיו ירכוש התובע מהנתבעת עבור אשתו 800 שפופרות צבע לשיער במחיר של 32.90 ש"ח ליחידה, ובסה"כ 30,794 ש"ח (כולל מע"מ). זהו הנתון היחיד המוסכם על הצדדים.

            הצדדים חלוקים בשאלות הבאות: כמה יחידות סיפקה הנתבעת לתובע ולאשתו? מהו הסכום המדויק ששילמו התובע ואשתו לנתבעת? ולב המחלוקת: מהו הבונוס שהתחייבה הנתבעת לתת לתובע בגין רכישתו?

            זהו נושאן של תביעה ותביעה-שכנגד אלה.

2.         אני מתקשה לפרט מהי גירסתו המדויקת של התובע (שהיא גם גירסת הנתבעת-שכנגד), הן מהטעם הפשוט שהיו לו שתי גירסאות שונות: האחת בכתב תביעתו והשניה בתצהירו והן מחמת חוסר בהירותן וניסוחן הלקוי.

            בכתב תביעתו טוען התובע (סעיף 7), כי הוסכם בין הצדדים, כי על כל שפופרת שירכוש במחיר האמור, תיתן לו הנתבעת שפופרת אחת בחינם ("1+1"). כך הוא אומר גם בתצהירו (סעיף 7).

            בכתב תביעתו טוען התובע (סעיף 10), כי הנתבעת "אילצה" אותו ואת אישתו לנסוע להשתלמות מקצועית באיטליה במפעלה של החברה האיטלקית, תוך שהיא "מקזזת" את השפופרות שהתחייבה לתת בחינם כנגד נסיעה זו. מהתצהיר (סעיף 11) עולה לעומת זאת, כי "הבונוס" של ההשתלמות המקצועית באיטליה היה צריך להינתן מלכתחילה בנוסף לשפופרות החינם.

            בכתב תביעתו טוען התובע (סעיפים 14-13), כי הנתבעת סיפקה לו ולאשתו בסה"כ 600 שפופרות ונותרה עוד חייבת להם 1,000 שפופרות נוספות. בתצהירו (סעיפים 14,22) טוען התובע, כי הנתבעת סיפקה להם 164 שפופרות בלבד ונותרה עוד חייבת להם 1,436 שפופרות.

3.         לגירסת הנתבעת, לא הוסכם מעולם על מתן שפופרת חינם כנגד כל שפופרת נרכשת.

            הבונוס היחיד שהוסכם הוא נסיעה להשתלמות באיטליה על חשבונה כנגד כל רכישת 400 יחידות. כיוון שהוזמנו 800 יחידות, נסעו התובע ואשתו להשתלמות, במימונה המלא של הנתבעת, ובכך שולם להם הבונוס המובטח.

            לטענת הנתבעת, סופקו לתובע ולאשתו כל 800 השפופרות שהוזמנו ובנוסף לכך סופקו להם 119 שפופרות נוספות ביתר.

4.         כמה שילם התובע לנתבעת במסגרת עיסקה זו?

            לטענת התובע בכתב התביעה (סעיף 16), הוא שילם לנתבעת בסה"כ 30,794 ש"ח, בפירוט הבא: 1,000 דולר ועוד 1,200 ש"ח נוספים במזומן ו-24,994 ש"ח בשיקים דחויים. בתצהירו כבר אין כל זכר לפירוט זה וגם לא ניתן להבין, על פיו, מהו הסכום הכללי ששילם לנתבעת.

            לטענת הנתבעת, התובע שילם לה ב-18 שיקים דחויים בסך 1,500 ש"ח כל אחד, 27,000 ש"ח בסה"כ.

5.         עשרה מתוך 18 השיקים לא נפרעו, הנתבעת הגישה אותם לביצוע בהוצאה לפועל, התנגדות שהגיש התובע נדחתה והנתבעת החלה בהליכי גביה.

            לטענת התובע (סעיף 38 לתצהירו) עיקלה הנתבעת מביתו מיטלטלין בשווי של למעלה מ-10,000 ש"ח, הנתבעת טוענת (סעיף 30 בכתב ההגנה), כי כל שהתקבל בגינם הוא 800 ש"ח בלבד.

            יצוין בהקשר זה, כי התובע צירף לסיכומיו ראיות שונות להוכחת טענותיו, ראיות שלא הוצגו במהלך הדיון, וכמובן שלא תהא כל התייחסות אליהם.