פסק-דין בתיק א 16089/03
|
א בית משפט השלום תל אביב-יפו |
16089-03
22.5.2006 |
|
בפני : אברהם קסירר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. גיניגר מרים 2. גיניגר אברי 3. גיניגר נדב |
: 1. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר אגוד בע"מ - חברה לבטוח |
| פסק-דין | |
בפשרה - לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד
בהסכמת בעל הדין ניתן בזה פסק דין בהתאם לסעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד, על דרך הפשרה, לענין שיעור נזקי התובעים, על סמך כל החומר בתיק ותחשיבי הצדדים על מצורפיהם.
אין מחלוקת בארוע, כיסוי ביטוחי וחלות החוק.
התובעת 1 ילידת 1955, התובע 2 יליד 1955, התובע 3 יליד 1985.
התובעים חברי קיבוץ מסילות, ישבו יחדיו ברכב שהיה מעורב בת.ד. מיום 31.3.01.
לתובעת 1 מונתה מומחית מטעם ביהמ"ש, ד"ר בתיה יפה אשר העריכה קיומה של נכות צמיתה בשיעור 2% לפי תקנה 41 (10) בין תת סעיף א' ל-ב', פגיעה ביד שמאל, דומיננטית
תובעים 2 + 3 - לא מונו מומחים.
לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות.
הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו.
הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה.
כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות.
מביא ואומר כב' השופט טירקל (ע"א 1639/97 ניתן 17.1.99): "את המילים צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז כ') דרשו חז"ל - "אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין ל"ב ע"ב). כביכול, שני "מיני צדק" הם, צדק הדין וצדק הפשרה.
כביכול שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה: ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה... גם שיקול דעתו של בית המשפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן על השיקולים הנוספים שהזכרתי ("בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של הענין ושל המתדיינים" - תוספת שלי מתוך דבריו - א.ק).
אולם כאן, לא ניתנה הבכורה לאלה או לאלה.
ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר שיקולים שבדין: ראה טוב לפניו, ישקול כך- או בעיקר - שיקולים נוספים, בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו.
מאמרו הקלאסי של המשורר הלאומי ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" בקטע בלתי נשכח:
"להלכה - פנים זועפות, לאגדה פנים שוחקות.
זו קפדנית, מחמרת, קשה כברזל - מידת הדין; וזו ותרנית מקילה, רכה משמן - מידת הרחמים. זו גוזרת גזירה ואינה נותנת לשעורים: הן שלה הן ולאו שלה לאו; וזו יועצת עצה ומשערת כחו ודעתו של אדם: הן ולו ורפה בידה. זו - קלפה, גוף , מעשה; וזו - תוך, נשמה, כונה. כאן - אדיקות מאובנת, חובה, שיעבוד; וכאן התחדשות תמידית, חירות, רשות"
(ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" כל כתבי ח"נ ביאליק מהדורה שמינית, הוצאת "דביר" תל אביב, תש"ז) בעמ' ר"ז).
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|