פסק-דין בתיק א 1607/05

1.         זהו פסק דין בתביעת התובע, לחייב את  הנתבעות או מי מהן, לפצותו על  נזקים שנגרמו לרכבו, כאשר לטענתו נגנב הרכב והוחזר לידיו  לאחר שנפגע בתאונה.

            התביעה הוגשה על סך 26,465 ש"ח, ולפיכך נדונה בסדר דין מהיר.

2.         טענות הצדדים וראיותיהם

א.         התובע טען בכתב התביעה ובתצהירו, בין היתר, כי הרכב היה בעבר בבעלות משותפת שלו ושל הנתבעת מס' 2, שהיתה בת זוגו, אך לטענתו רכש מן הנתבעת מס' 2 את זכויותיה ברכב, כאשר שילם לה עובר לאירוע הגניבה סך  30,000 ש"ח. 

התובע טען, כי נותר חייב לנתבעת מס' 2,  סך 3,500 ש"ח בלבד, אלא שלטענתו לא הצליח לשלם לה היתרה האמורה, משום שנתקה קשריו עימו. מסיבה זו גם טרם שונה הרישום הרשמי במשרד הרישוי, והרכב נותר רשום במשרד הרישוי על שם הנתבתע מס' 2 והתובע יחד.

הרכב  בוטח ע"י הנתבעת מס' 1 בביטוח מקיף, ובין היתר בוטח כנגד נזקי גניבה ותאונה. יצויין, כי פוליסת הביטוח לא צורפה לכתב התביעה אלא רק התוספת לפוליסה.

התובע טען, כי בליל 13.10.04, החנה את רכבו סמוך לבית הוריו בו הוא מתגורר, כאשר לפנות בוקר התקשרה אליו הנתבעת מס' 2, וסיפרה לו כי המשטרה הודיעה לה, כי הרכב נגנב.  בדיעבד התברר כי הרכב נמצא נטוש לאחר  שנפגע בתאונה, ומפתחות הרכב בתוכו.

הנתבעת מס' 2 גילתה לאחר מכן, כי צרור מפתחות הכולל את מפתחות הרכב נגנב מתיקה, במהלך מסיבת "חינה" בה השתתפה יומיים לפני מועד הגניבה הנטען, כאשר יחד עם המפתחות נגנב מתיקה סך 5,000 ש"ח.

הנתבעת  מס' 2,  נבדקה  בבדיקת פוליגרף  מטעם הנתבעת  מס' 1,  ונמצאה  דוברת שקר באשר לנסיבות  בהן נלקח הרכב. הנתבעת מס' 1  סירבה  על כן לפצות את התובע,  ולפיכך,  הגיש התובע תביעה זו. התובע צרף חוות דעת שמאי מטעמו אשר  אמד את שווי הנזקים  שנגרמו  לרכב עקב פגיעתו, כולל ירידת ערכו עקב הפגיעה בסך  כולל של 24,290 ש"ח. התובע צירף קבלות על תקונים עקב התאונה בסך כולל של 21,700 ש"ח.

ב.         הנתבעת מס' 1 טענה, כי הרכב לא נגנב, כטענת התובע, אלא נמסר ע"י הנתבעת מס' 2, לשמושו של אדם שלא היה מורשה לנהוג בו, ולפיכך, ארוע הנזק אינו מהווה מקרה ביטוח ואינו מכוסה בפוליסה. יצויין, כי על פי התוספת לפוליסה אשר צורפה לכתב התביעה, המורשים לנהוג ברכב הינם המבוטח - התובע, ובן זוגו או בת זוגו  בלבד.

הנתבעת מס' 1 הגישה חוות-דעת מומחה מטעמה, מר שאול יעקובי, אשר בדק את הרכב וגילה כי הרכב לא נפרץ.  מסקנותיו היו, כי עובר לארוע התאונה נהג ברכב אדם אשר החזיק במפתחות הרכב, הכוללים שבב המתאים לשולל  התנועה שהותקן ברכב, וכן בשלט אשר כוייל למערכת האזעקה של הרכב.  המומחה הסיק מבדיקתו, כי אותו אדם גם ידע את הקוד האישי הסודי לנטרול "יחידת ניתוקים" שהותקנה ברכב.  

יצויין כי הנתבעת מס' 1 התכוונה להעיד חוקר או חוקרים אשר חקרו את האירוע מטעמה, וביקשה רשות להגיש תצהירי החוקרים מטעמה לאחר שמיעת עדי התובע והנתבעת מס' 2. החוקר מטעם הנתבעת מס' 2, אף הוזמן לדיון, אך בסופו של דבר לא העיד.  

כן הגישה הנתבעת מס' 1 חוות-דעת שמאי מטעמה, אשר העריך את הנזק לרכבו של התובע  בסך 17,086.66 ש"ח ללא מע"מ (כאשר תשלום סכום המע"מ 3,080 ש"ח הותנה בקבלת חשבונית תיקון מקורית) ובנוסף העריך את ירידת ערך הרכב בגין התאונה בשיעור 1.5% מערכו.

ג.          הנתבעת מס' 2 אישרה בכתב הגנתה ובתצהירה, כי הרכב היה בבעלותו המלאה ובחזקתו הבלעדית של התובע, כאשר נגנב. לטענתה, החזיקה אמנם בצרור מפתחות של הרכב, אך לא עשתה בו שמוש כלשהו.

הנתבעת מס' 2 טענה, כי התייצבה לבדיקת הפוליגרף, רק בעקבות לחץ שהפעיל עליה התובע, וכאשר נבדקה במכון הפוליגרף, היתה נתונה בסערת רגשות, ותחת השפעת כדורי הרגעה.  עוד טענה, כי עובר לבצוע הבדיקה, לא הסביר לה הבודק, כי עשויות להיות השלכות משפטיות לתוצאות הבדיקה.

3.         א.         בדיון שהתקיים, נחקרו התובע, הנתבעת מס' 2, ובודק הפוליגרף מר יעקב

              ברזילאי בלבד.

הצדדים הסכימו לקבל את חוות-הדעת המומחה מר שאול יעקבי, ללא חקירה, ולא ביקשו לחקור את השמאים.

ב"כ הנתבעת מס' 2, לא העיד את החוקר מטעם הנתבעת מס' 2, מר מרדר, אשר זומן לדיון.