פסק-דין בתיק א 1605/06

רקע

1.         תביעה נזיקית בסך 198,000 ש"ח, שהגישו התובעים כנגד הנתבעים, זאת בגין טענה לעכבון שלא כדין שנעשה על ידי הנתבעים לכלים חקלאיים השייכים לתובעים ועקב הפסדים ונזקים הנובעים מכשלון עסקת רכישה של מקצרה חקלאית

2.         התובעת 1 והתובעת 2 הינן חברות אשר באמצעותן מפעיל התובע 3 עסקי חקלאות.

3.          הנתבעת 1 הינה חברה שעיסוקה שיווק מכירה ותיקונים של מכונות ומוצרים חקלאיים. נתבע 2 הינו בעל מניות ומנהל הנתבעת 1, ונתבע 3 הינו עובד בנתבעת 1.

4.         למען השלמת התמונה יצוין, כי במקור נתבעה נתבעת נוספת - משטרת ישראל,  ואולם התובענה כנגדה נמחקה, ולפיכך עוסק פס"ד זה במחלוקות שבין התובעים לנתבעים 1-3 (להלן: "הנתבעים") בלבד.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובעים

5.         התובעים טוענים כי ביום 30.5.04 רכשו מהנתבעת 1 מקצרה בסכום של 35,100 ש"ח, אשר התקלקלה פעמים רבות, דבר שהסב להם נזקים והיווה לבסוף כשלון של העסקה.

בשל הפגמים במקצרה, הודיעו התובעים לנתבע 2, כי הם מחזירים אותה ומבטלים את הרכישה ואכן, הובאה המקצרה ביום 18.11.04, ע"י עובד התובעים, מר נאג'י מסמרה, אל הנתבעת 1, כשהיא נישאת על גבי טרקטור המוחזק ע"י התובעים והמשמש אותם הן לעבודות חקלאיות המבוצעות על ידם, והן לשם השכרתו לחקלאים אחרים.

עפ"י טענת התובעים, בהגיעו אל הנתבעת 1, הותקף נאג'י ע"י הנתבעים 2-3, סולק מן המקום והטרקטור, ששוויו כ- 300,000 ש"ח ואשר אינו בבעלות התובעים, ננעל במחסן הנתבעת 1, תוך שהוא מעוכב אצלה שלא כדין. אי חוקיותו של העכבון נובע לטענת התובעים מהעובדה שהטרקטור לא קיבל שירות ע"י הנתבעת 1.

הנתבעים סרבו לשחרר את הטרקטור, דבר שגרם לתובעים לטענתם להפרת הסכמים שנכרתו בינם לבין חקלאים אחרים להשכרתו לשם ביצוע עבודות חקלאיות, ולהפסדים כבדים עקב כך.

בלית ברירה ומתוך כפיה ולחץ פסולים, חתמו התובעים ביום 6.12.04 על הסכם פשרה עם הנתבעים, לפיו בתמורה לשחרור הטרקטור המעוכב, יעבירו הם לנתבעת 1 מחרשה, אשר תמכר היא והמקצרה שנתפסה, לכיסוי חובם כלפי הנתבעת 1.

לאחר ביצוע הסכם הפשרה, דהיינו מכירת המקצרה והמחרשה, הודיעו התובעים לנתבעים על ביטול ההסכם, זאת בשל העובדה שנחתם לטענתם בכפייה ותחת לחץ.

התובעים תובעים את החזר שווי המקצרה והמחרשה, שווי הפסד ימי עבודה של הטרקטור והמחרשה (משך 18 יום בהם היו מעוכבים שלא כדין אצל הנתבעים), הפסד ימי עבודת המקצרה בתקופות הקלקולים החוזרים, ופיצוי בגין אי עמידה בהתחייבויות, לרבות הפסד זמן וטירדה.

תמצית טענות הנתבעים

6.         בראשיתם של דברים טוענים הנתבעים להעדר יריבות בין התובעים לנתבעים 2-3.

לגופו של עניין, טוענים הנתבעים להשתלשלות אירועים שונה מזו המתוארת ע"י התובעים. לטענתם, שירתו את התובעים ב מתן שירותי תיקונים ומכירת מוצרים וחלפים שונים לכל כליהם של התובעים, ובין הצדדים התנהלה מסגרת עיסקית אחת כוללת, שנרשמה בכרטסת ממוינת על שמן של התובעים 1-2 אצל הנתבעת 1.

ביום 19.7.04 וכעולה מהכרטסת, נוצר לתובעים חוב אצל הנתבעת 1 בסך של כ-30,000 ש"ח, ולכיסויו ניתנו 3 שיקים ע"ס 10,000 ש"ח כל אחד. השיקים שניתנו חוללו

מחמת אי כיסוי מספיק וכך ביום 1.11.04 עמדה יתרת החוב בסך של כ- 31,000 ש"ח.

הנתבעים טוענים כי המקצרה לא הוחזרה ביום 18.11.04 מחמת אי תקינות, אלא לצורך טיפול והכנה לעונה הבאה.

עוד טוענים הנתבעים, כי מעולם לא נשמעו תלונות מצד התובעים באשר לאיכות המקצרה, ומכל מקום היתה אפשרות להפעיל את אחריות היצרן, ואולם התובעים בחרו שלא לעשות כן, אלא החזירו כטענתם את המקצרה, אף זאת רק לאחר שהסתיימה העונה החקלאית ולאחר שסיימו לעבוד עימה. הדבר מעיד לטענת הנתבעים על העדר יסוד לטענות התובעים בדבר פגמים במקצרה.