פסק-דין בתיק א 16020/03

התובע, רני רוני נסראלדין, יליד 1993, התקבל בבית-החולים כרמל במחלקה לרפואה דחופה ביום 15.7.02 בשעה 22:34. טופס המחלקה לרפואה דחופה קשה מאוד לפענוח, אך ניתן להבין ממנו כי התובע נפגע בידו השמאלית, והיא גובסה. לא מצוינות בטופס נסיבות הפציעה.

גרסת התובע באמצעות הוריו היא, כי ביום הפגיעה הוא רכב על אופניו בכפר דלית אל-כרמל בכביש הראשי, כאשר לפתע "צמיג האופניים נפל בתוך אחד החורים של תעלת ניקוז".

התובע טוען, כי הנתבעת התרשלה בהתקינה תעלת ניקוז ובה פתחים רחבים, אשר איפשרו את כניסת הצמיג לאחר הפתחים, וע"י כך נגרמה התאונה. בכתב התביעה טען התובע, כי חל כאן הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, עפ"י סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

מהתעודה הרפואית אשר צורפה לכתב התביעה ואח"כ גם לסיכומים מ-11.8.02, מתברר כי ידו של התובע היתה בגבס במשך כשבועיים, מ-15.7.02 עד ל-1.8.07. בצילום אובחן חיבור השבר. אין כל ראיה לכך כי נגרם סבל או נזק כלשהו לתובע מעבר לכך.

לכתב התביעה וגם לסיכומים צירף התובע מכתב מאת אדם בשם ברכאת סאבא, בו נכתב כי היה עד לנפילתו של התובע כתוצאה מהיתקלות הצמיג בחורים של מכסה הניקוז.

לאחר שניסיונות מחוץ לכותלי בית-המשפט לבקש פיצוי מאת הנתבעת העלו חרס, הגיש התובע באמצעות הוריו (שלא כדין, לא אוזכרו שמות ההורים בכתב התביעה וגם לא נכתב כי הם האפוטרופוסים הטבעיים של התובע) את התביעה בתיק זה.

התובע דורש מהנתבעת לפצותו על הנזקים שנגרמו לו עקב הנפילה, וביניהם פיצוי בגין טיפול רפואי, נסיעות ותרופות, הפסד השתכרות לעתיד, כאב וסבל, טיפולים רפואיים בעתיד ועזרת
צד ג'.

הנתבעת, אשר בזמן הגשת התביעה היתה עדיין מועצה מקומית דלית אל כרמל, התגוננה בטענות כדלקמן:

א.         גם אם התובע יוכיח את תביעתו וגרסתו תתקבל, לא קיימת כל עילת תביעה. התובע מיוזמתו בחר לחצות את תעלת הניקוז וכתוצאה מכך גלגל האופניים נכנס אל אחד הפתחים. התעלה היא תעלה תקנית, מורכבת בכביש באופן תקני וכנדרש, וזאת ניכר אף מהתמונות אשר צורפו לכתב התביעה. התעלה היא תעלת ניקוז רחבה, בולטת לעין, ניתן להבחין בה במרחק רב, בייחוד כשמדובר בשעות היום, השעות בהן נסע התובע.

ב.         לתובע יש לייחס אשר תורם בשיעור מירבי, ומעשיו למעשה ניתקו את הקשר הסיבתי, אם קיים בכלל, בין האירוע המוכחש כשלעצמו לבין הנזק.

ג.          לא מתקיימים התנאים להחלת הכלל של הדבר מדבר בעדו, שכן התובע ידע היטב מה גרם לפגיעתו, מהן נסיבות התאונה. לתובע היתה שליטה מלאה בנכס שברשותו, דהיינו אופניים, ולכן נטל ההוכחה הוא עליו.

ד.         הסכומים הנתבעים בכתב התביעה הם מוגזמים, מופרכים ואין להם כל קשר למציאות. לתובע לא נותרה נכות ולא נגרמו לו הפסדים, ומדובר בפגיעה קלה.

ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק-הדין יינתן לאחר סיכומים בכתב אשר יוגשו לבית-המשפט ועל סמך החומר בתיק.

סיכומי התובע:

הנתבעת אחראית לכל מטרד או מכשול הנמצאים בכבישים בתחום שיפוטה. לנתבעת חובת זהירות מושגית כלפי תושביה וכלפי עוברי אורח בתחומה. רשת הברזל אשר הונחה לרוחב הכביש הינה מכשול, אשר גרם לפציעת התובע, ועל כן היא חייבת בפיצוי נזקיו. אין מקום לקבוע כי לתובע אשר תורם. התובע היה  בזמן התאונה בן 9 שנים ועל-פי פקודת הנזיקין הרי אין להגיש תביעה נגד אדם על עוולה שעשה אותה בטרם מלאו לו 12 שנים, ועל כן אין גם לייחס לו אשם תורם כלשהו. גם על-פי ההיגיון, אין לצפות מילד בן 9 שידע כי אם יסע באופניים מעל התעלה הגלגל יפול לתוכה.

הנתבעת התרשלה בהתקנת הרשת, שכן לו היתה מתקינה רשת ובה חריצים קטנים יותר, או שהחריצים היו לרוחב הכביש ולא לאורכו, התאונה לא היתה מתרחשת.

ב"כ התובע טוען, כי לא ייתכן לקבוע שהתעלה בצורתה כפי שמוכח בתמונות אשר צורפו הן לכתב התביעה והן סיכומים היא תעלה תקנית. כל רוכב אופניים במקום עלול להיתקל במכשול זה, ולא רק ילד, ליפול ולהיפצע. אי לכך מבקש ב"כ התובע לקבוע כי הנתבעת התרשלה בהתקנת תעלה מסוכנת החושפת את עוברי האורח לסכנת נפילה.