פסק-דין בתיק א 15966/04

            התובע והנתבע נגרים במקצועם. במהלך שנת 2000 הקימו שותפות בלתי רשומה לשם ניהול עסק של נגריה. לאחר כשנה עד שנה ומחצה החליטו השניים על פירוק השותפות.

            ביום 29.9.00 נחתם הסכם מכירת מכונות הנגריה לו צורף נספח (ת/5) לפיו סוכם כי השותפות באה לקצה וכי הנתבע מקבל על עצמו לשאת בחובות שונים של הנגריה וכן להשתתף במחצית הסדר התשלומים לצביקה את לימן.

            ביום 23.7.01 נחתם בין השניים הסכם לפירוק השותפות לפיו התחייב הנתבע, בין היתר, לשכור מהתובע את מבנה הנגריה תמורת דמי שכירות. כן ניתנה לו זכות קדימה לרכוש את מכונות הנגריה במחיר השוק. עוד התחייב הנתבע למסור שטר חוב על סך 30,000 ש"ח " להבטחת הכלים".

            ביום 24.2.02 נחתם חוזה חדש לפיו סוכם כי תמורת 17,500 ש"ח בצרוף מע"מ ירכוש הנתבע את מכונות הנגריה. סוכם כי התובע ימסור חשבונית מס וכן " מותנה בהחזרת שטר החוב על סך 30,000 ש"ח שמופקד בידי עו"ד יואל גור אריה". להסכם זה צורף נספח (ת/3) לפיו קיבל על עצמו הנתבע לשלם את חובות השותפות למעט חוב לצביקה יזרעאלי, לגביו סוכם כי כל אחד מהם ישא במחציתו.

            ההליך דנן החל כתובענה שטרית. התובע הגיש את שטר החוב על סך 30,000 ש"ח לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר בה טען כי השטר נמסר להבטחת תשלום מחיר המכונות. מאחר שהתמורה בעד המכונות שולמה לא קם החיוב השטרי והיה על התובע להחזיר לו את השטר. על יסוד טענה זו ניתנה לנתבע רשות להתגונן.

נוכח טענת הנתבע ביקש התובע רשות, שניתנה לו, להגשת כתב תביעה מתוקן בהסתמך על עסקת היסוד.

            בעקבות זאת הגיש התובע כתב תביעה מתוקן על סך 18,254 ש"ח, המורכב מכספים ששילם לנושי הנגריה בהליכי הוצאה לפועל שננקטים נגדו (סך של 6,100 ש"ח ועוד 2,559.44 ש"ח); שווי מקלט טלוויזיה שהיה שייך לאביו ועוקל בהליכי הוצאה לפועל (2,000 ש"ח) וחוב דמי שכירות על בסיס דמי שכירות בסך 150$ לחודש ומע"מ שהתחייב הנתבע לשלם ולא שילם (4,620 ש"ח בצירוף מע"מ) וכן את סכום מס ערך מוסף שטרם שולם בעד מכירת המכונות (2,975 ש"ח). עוד מבקש בכתב התביעה לצוות על הנתבע לקיים את חיובו על פי החוזה ולשלם למועצה האזורית מטה אשר ולצביקה יזרעאלי, שני נושים של הנגריה, את יתרת החוב כפי שהתחייב, ובכך למנוע נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו.

            בסיכומיו טען בא כח התובע כי כתב התביעה הוגש מטעמי זהירות גרידא שכן הנתבע חב גם מכח עילה שטרית. אתייחס אפוא תחילה לעילה זו. בהתאם לחוזה מיום 23.7.01 נמסר שטר החוב " להבטחת הכלים" ובהסכם מיום 24.2.02 נאמר מפורשות כי ההסכם מותנה בהחזרת שטר החוב.  המדובר אפוא במסירה על תנאי והתנאי שהקים את החיוב השטרי היה אי-תשלום התמורה בעד מכונות הנגריה. אין חולק כי התמורה שולמה, למעט מס ערך מוסף, שלא שולם היות שהתובע לא הוציא חשבונית מס כדין. ניתן לקבוע אפוא כי התנאי המקים את החיוב השטרי לא התקיים ועל כן לא קמה עילת תביעה. דין התובענה השטרית אפוא להדחות.

            יש לבחון אפוא האם יש יסוד לעילה על פי עסקת היסוד. אין חולק כי הנתבע נטל על עצמו את תשלום החובות לנושי הנגריה למעט מחצית מהחוב לצביקה את לימן (או צביקה יזרעאלי, אחד השותפים בשותפות צביקה את לימן). אין גם חולק, כי חובות אלה רשומים על שם התובע או על שם אביו המנוח, על שמו היתה רשומה הנגריה.

בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 29.9.05 הוסכם על ידי באי כח הצדדים כי התובע שילם סך של 6,100 ש"ח על חשבון חובות שהיה על הנתבע לשלם. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה, כך שטענת הנתבע כיום כי לא הוכח תשלום כלשהו על ידי התובע אינה במקומה.

באותה הסכמה דיונית חלק הנתבע על התשלום בסך של 2,559 ש"ח לו טען  התובע ולכן התחייב האחרון להמציא ראיות להוכחתו. כיום הציג התובע רשומה מתיק איחוד, דף חשבון לתיק 02-99906-03-2המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה על שם התובע, לפיה בין יתר התשלומים שילם לתיק האיחוד סך של 2,559 ש"ח אותו הוא מייחס לצביקה יזרעאלי. מרשומה זו אין לדעת האם סכום זה או חלקו נזקף לטובת נושה זה או אחר של הנגריה. למותר לציין שלא הוכח מה היה סך כל החוב לצביקה יזרעאלי והאם הסך של 2,559 ש"ח מהווה תשלום מעל לחלקו היחסי של התובע.

עוד טוען התובע כי במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו על ידי נושי הנגריה עוקל מקלט טלוויזיה שהיה שייך להוריו אותו הוא מעריך בסך 2,000 ש"ח. ספק רב אם התובע רשאי לתבוע בשמו הוא השבת כספים המגיעים לעזבון אביו המנוח. בהנחה שיש לו עילת תביעה הרי שמלבד הטענה הסתמית כי עוקל מקלט טלוויזיה אין ראיה בלתי תלויה כי אכן כך היה הדבר וממילא אין לדעת מה עלה בגורל המעוקל. גם שוויו לא הוכח, שכן הסך של 2,000 ש"ח מהווה הערכה בעלמא.

כן נתבע כאמור סך של 2,975 ש"ח המהווה סכום מס ערך מוסף בגין  מכירת המכונות. התובע זכאי לתשלום זה אך ורק כנגד הוצאת חשבונית מס כדין, ומשלא עשה כן אין הנתבע יכול להזדכות בגין מס התשומות וממילא אינו מחויב להשיב לתובע סכום כלשהו.

התובע גם עותר למתן צו עשה אשר יצווה על הנתבע להסדיר את חובו ליתר הנושים. צו ערטילאי זה אינו ניתן לאכיפה ועל כן אין מקום לתתו. למותר לציין, כי מקור חיוב הנתבע מצוי בחוזה בין הצדדים ואין הנתבע מתכחש לו.

מכל מקום, אין בדחיית הסעד המבוקש כדי לחסום את דרכו של התובע להגיש תובענה כספית נגד הנתבע להשבת כספים שישלם לאותם נושים אם יעשה כן בעתיד.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,100 ש"ח כשסכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 24.8.03 (מועד הגשת השטר לביצוע) ועד התשלום המלא בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,559 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 24.8.03 ועד התשלום המלא בפועל. חיוב זה הנו על תנאי לאמור, התובע  יהיה זכאי להפרע אם יציג אישור מראש ההוצאה לפועל או ממנהל תיק האיחוד המציין את גובה החוב לצביקה יזרעאלי, מה הסכום שהועבר אליו על חשבון החוב והאם הוא עולה על חלקו היחסי של התובע בחוב.

כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום המס ערך מוסף כפי ערכו ביום הנפקת חשבונית מס כדין על ידי התובע וכנגד מסירת חשבונית מס כאמור.

התביעה לתשלום סך של 2,000 ש"ח (שווי מקלט טלוויזיה) נדחית.