פסק-דין בתיק א 15951/03

1.      בהתאם להחלטתי מיום 14.02.07, היה על התובע להגיש סיכומיו בתוך 30 יום, הנתבעים היו צריכים לסכם בתוך 30 יום מקבלת סיכומי התובע, וצד ג אמור היה לסכם בתוך 30 יום מקבלת סיכומי הנתבעים. לתובע ניתנה זכות תשובה תוך 7 ימים. סיכומי התובע הוגשו (לאחר בקשות להארכת מועד, באיחור ניכר, ביום 10.07.07), סיכומי הנתבעים הוגשו (אף הם לאחר בקשות להארכת מועד, באיחור ניכר, ביום 14.10.07) וצד ג לא הגיש סיכומיו עד רגע זה. בחודש נובמבר 2007, קבעתי כי אם צד ג לא יגיש את סיכומיו לאלתר, אתן פסק דין מבלי להמתין לסיכומים, ואף ביקשתי מב"כ התובע, לנסות ולאתרו, מאחר שהתרשמתי שהיה ביניהם קשר בשלב מסוים. ביום 16.01.08 הודיעני ב"כ התובע כי למרות פניות לצד ג, לרבות בדואר רשום, צד ג לא הגיב. במסגרת אותה הודעה, התובע ביקש שאתן פסק דין מבלי להמתין לסיכומי צד ג. מאחר שלתובע ניתנה זכות להגיש סיכומי תשובה בתוך 7 ימים מקבלת סיכומי צד ג, ומאחר שאלה לא הוגשו, קבעתי ביום 23.3.08 כי מנין שבעת הימים יחל באותו יום ולתובע זכות להגיש סיכומי תשובה עד 30.3.08. אלה לא הוגשו, ומכאן שהתובע ויתר על זכותו זו.

2.      בהתאם ל תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, "דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת". יצוין, כי צד ג נכח בדיון שבו נקבע המועד להגשת הסיכומים ועל כן ידע על החובה להגיש סיכומים ועל המועדים שנקבעו. לפיכך, ינתן פסק דין כנגד צד ג, בהתאם להודעת צד ג.

הרקע

3.      ביום 28.12.01 מילא התובע, יוסף אלסייד, הצעה לביטוח לגבי כלי רכב (להלן - המשאית), אצל הנתבעות, חתמי לוידס וסקוריטס סוכנות לביטוח בע"מ. תקופת הביטוח היתה מיום 01.01.02 ועד 31.12.02. ביום 02.01.02 שילם התובע סך של 2,000 ש"ח, על חשבון הפרמיה והופקה פוליסה (להלן - הפוליסה). צד ג, דוד נוה, היה סוכן הביטוח שטיפל בכל נושא הביטוח עבור התובע, אל מול הנתבעות (להלן - נוה).

4.      ביום 17.10.02 היתה המשאית מעורבת בתאונה, שבגינה פנה התובע לנתבעות וביקש תגמולי ביטוח. הנתבעות דחו את הבקשה בטענה שהפוליסה בוטלה. השתלשלות הענינים שקדמה לכך היתה כדלקמן:

ביום 28.02.02 ביקש נוה מהנתבעות לבטל את הפוליסה, וזאת באמצעות הודעת פקס ( נספח ד לתצהירו של עד ההגנה גבריאל שפירא). נוה ביקש לבטל את הפוליסה מיידית, ולא ציין מה סיבת הביטול.

הנתבעות פנו ביום 04.03.02 אל נוה, והודיעו לו כי קיים שעבוד על המשאית לטובת בנק הפועלים, ולכן לא ניתן לבטל את הפוליסה ( נספח ח לתצהיר התובע ונספח ה לתצהירו של עד ההגנה גבריאל שפירא).

ביום 17.03.02 שלחו הנתבעות מכתב אל הבנק (סומן נ/10), בו הודיעו לבנק כי קיים חוב פרמיה לפוליסת הביטוח של התובע ואם החוב לא יפרע מיידית, הפוליסה עתידה להתבטל.

ביום 23.06.02 שלח נוה אל הנתבעות מכתב באמצעות פקס, בו חזר על בקשתו לבטל את הפוליסה של התובע ( נספח ז לתצהירו של עד ההגנה גבריאל שפירא).

ביום 24.06.02 שלחו הנתבעות מכתב לנוה, בבקשה לקבל הסבר ביחס לסיבת הביטול של פוליסת התובע ( נספח ח לתצהירו של עד ההגנה גבריאל שפירא).

ב-21.07.02 וביום 11.08.02 התקבלו במשרדי הנתבעות, פקסים מנוה, אשר התייחסו בין השאר לפוליסה של התובע, ובו נאמר פעם נוספת שיש לבטל את הפוליסה של התובע ( נספחים ט ו-י לתצהירו של עד ההגנה גבריאל שפירא).

ביום 11.08.02 שיגרו הנתבעות מכתב לתובע ( נספח ו לתצהיר התובע ונספח יא לתצהירו של עד ההגנה גבריאל שפירא), המודיע לו כי קיים חוב בגין תשלומי פרמיות הביטוח, והמתריע כי פוליסת הביטוח תבוטל אם לא ישלם את החוב בתוך 15 יום. לטענת התובע ונוה, מכתב זה לא התקבל אצלם מעולם.

ביום 12.8.02 שלחו הנתבעות מכתב לנוה ( נ/11) בו דרשו יתרות חוב בגין פרמיות שונות של לקוחות בטיפולו. בין השאר נדרש תשלום בגין פרמיה של התובע, בסך 8,931 ש"ח. באותו מכתב ציינו הנתבעות, כי לא קיבלו כל התרעה על ביטול הפוליסה של התובע.

ביום 22.09.02 שלחו הנתבעות לבנק מכתב ( נספח ט לתצהיר התובע ונספח יב-1 לתצהיר מר גבריאל שפירא), הנושא תאריך 19.9.02, בו הן מודיעות על ביטול הפוליסה, החל מיום 28.02.02. מכתב זה נשלח גם לתובע.

ביום 23.09.02 הפיקו הנתבעות "תוספת ביטול לפוליסה מיום 28.02.02" ( נספח יג לתצהירו של עד ההגנה גבריאל שפירא), ותוספת זו נשלחה גם לנוה. לטענת התובע, תוספת זו לא הועברה אליו.

ביום 17.10.02, כאמור, אירעה התאונה בה ניזוקה המשאית.

טענות התובע  

5.      התובע טוען, בראש ובראשונה, כי לא התקיימו תנאי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - החוק), המתייחסים לביטול פוליסה בעקבות פיגור בתשלום. סעיף זה דורש הודעה בכתב של המבטח כלפי המבוטח, ואם בתוך 15 יום לאחר שהמבטח דרש מהמבוטח בכתב את התשלום, אין המבוטח משלם את חובו, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים, אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן. במקרה זה, טוען התובע, לא שוגר מכתב שני ברצף 21 יום לאחר הראשון, ולא שוגר מכתב שני על ידי הנתבעת כלל, ועל כן הביטול אינו יכול להיות תקף.

6.      בנוסף, טוען התובע, בהתאם לתנאי הפוליסה בינו לבין הנתבעות, הרי שהמבטח רשאי לבטל את הביטוח בכל עת שהיא, לפני תום תקופת הביטוח, לפי שיקול דעתו, ובלבד שהודעה על כך תישלח לבעל השעבוד בדואר רשום, 30 יום לפחות לפני התאריך שבו התבטל הביטוח. במקרה דנן, היה שעבוד על המשאית ועל כן, אפילו תתקבל טענת הנתבעות כי שלחו ביום 22.09.02 מכתב לבנק (המשעבד), לפיו היא מתכוונת לבטל את הפוליסה, ואפילו תדחה טענת הבנק שהמכתב מעולם לא התקבל, הרי שעד מועד התאונה - 17.10.02, לא חלפו 30 הימים בהתאם לפוליסה, ולכן בתאריך התאונה היתה הפוליסה בתוקף.