פסק-דין בתיק א 15944/02

       מבוא ועיקר המחלוקת

1.       ביום 30.9.99 טייל התובע עם אשתו וחברים באזור הצפון לפתע מצא עצמו בתוך בור סעף כשפיקת ברכו שבורה. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בטענה כי הבור נמצא בשטח המועצה או בשטח התפוס על ידה וכי היא אחראית לנזקיו גם כמעסיקתו של הקבלן שביצע עבודות במקום.

2.       הנתבעת כפרה בחבות בין השאר משום שהבור לא נמצא לטענתה בשטח המועצה המקומית. הנתבעת שלחה הודעה לצד ג' כנגד הקבלן עימו התקשרה בחוזה לביצוע העבודות במקום.

3.       צד ג' לא התגונן וניתן כנגדו פסק דין מותנה.

4.       לצורך בירור שאלת האחריות יש לבחון האם קיימת חובת זהירות מצידה של הנתבעת כלפי התובע תוך התייחסות למיקום הבור וביצוע העבודות במקום. בנוסף יש לברר האם יש לייחס לתובע אשם תורם.

5.       בשאלת הנזק תמך התובע טענותיו בחוות דעתו של דר' מתתיהו נוף שהעריך נכותו הצמיתה של התובע ב-10% בעוד שהנתבעת תמכה טענותיה בחוות דעתו של דר' יורם פולמן שהעריך נכותו הצמיתה של התובע ב-5%. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה הוגשו חוות דעת המומחים ללא חקירה נגדית ומכאן שיש לקבוע מהו שיעור נכותו הרפואית של התובע. בנוסף יש לבחון את שיעור נכותו התפקודית של התובע ואת יתר מרכיבי הנזק להם טוען התובע שהמרכזי מביניהם הוא הפסדי השכר של התובע, בעבר ובעתיד.

6.       במהלך שמיעת העדויות העידו מטעם התובע: התובע, אשתו הגב' רחל חמיאל,  חברו פרופ' בן ציון זילברפרב שהשתתף בטיול ורואה החשבון שמעון לנדאו.  מטעם הנתבעת העיד מהנדס המועצה המקומית מר מוחסן שנאן. לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

       דיון

      מקום הארוע והפרת חובת הזהירות

7.       אקדים ואומר כי השארת בור עמוק ללא מכסה, ללא גידור וללא שלטי אזהרה בשטח מדרכה מהווה הפרת חובת הזהירות כלפי ההולכים בדרך. חובה זו מוטלת על חופר הבור, על מי שהעסיק אותו ועל מי שמחזיק במקרקעין.

8.       מעיון בתמונות שצורפו כנספח 1 לתצהיר התובע, נראה בבירור כי הבור הספיציפי לתוכו נפל התובע מהווה סכנה למשתמשים בדרך  ובמקרה זה מעצם השארת הבור הפתוח במקום הופרה גם חובת הזהירות הספיציפית.

9.       בשאלת המיקום של הבור איני מוצא צורך לבחון מפות טופוגרפיות או מסמכים מתחום התכנון והבניה שכן מניתוח העדויות מסתבר כי הוכחה זיקה ישירה של הנתבעת אל הבור וזאת מהמסמכים החתומים והערוכים על ידי הנתבעת.

10.   התובע פונה ממקום הנפילה באמבולנס של הנתבעת. הנתבעת חייבה את את התובע לחתום על כתב התחייבות להשבת הסכום הנ"ל, (נספח 2  לתצהיר התובע)  כשהיא מציינת מפורשות בהודאת בעל דין כי הפינוי הוא "ממקום כפר חורפיש" (נספח 3 לתצהיר התובע). גם שפנה התובע לנתבעת בדרישת תשלום היא לא התנערה מאחריות בטענה כי הבור לא נמצא בשטחה אליה להיפך גזבר המועצה בסעיף 2 למכתבו מיום 22.3.00 (נספח 6 לתצהיר התובע) מתאר כי מקור הבעיה בעבודות שבוצעו  " בשטח המועצה".

11.   ואזכיר כי אין מחלוקת כי התובע נפגע מבור שנחפר כחלק מעבודות שביצע צד ג'- קבלן ששרותיו נשכרו ע"י הנתבעת (ר' ההסכם נספח 7 לתצהיר התובע) ומכאן שהשאלה עד להיכן משתרע שטחה המוניציפלי של הנתבעת אינו רלוונטי למחלוקת נשוא התביעה. גם אם בחרה המועצה משיקולים כלשהם לבצע עבודות פיתוח בשטח מחוץ לתחומה, חובת הזהירות כלפי העוברים באותו שטח, נשארת צמודה אל המועצה ועובדיה גם במקום זה.

12.   למעשה עצם משלוח ההודעה לצד ג' כנגד הקבלן ותוכן אותה הודעה יוצר זיקה בין המועצה לבין המקום בו נפגע התובע ומאחר והמועצה- הנתבעת אינה מתנערת מהקשר שבינה לבין העבודות שבוצעו, כפי שהעיד מהנדס המועצה (עמ' 26):

"ש.      המועצה לקחה על עצמה לבצע את העבודה הזאת?

 ת.       כן".

13.   די באמירה זו כדי להוכיח יריבות וקיום חובת זהירות מצד הנתבעת כלפי התובע מעצם היותה המחזיק במקרקעין ומבצעת העבודה במקום בו נכרה הבור. חובה זו מקבלת משנה תוקף מהעובדה כי לפי החוזה שבין המועצה לבין הקבלן- המועצה שימשה כמעסיקה של הקבלן כשהיא התחייבה לפקח על הקבלן פיקוח מלא והעד היחידי מטעם המועצה, מר מוחסאן שנאן  אישר זאת בעדותו כמתואר בעמ' 27-29:

"ש.      אתה ליוית את העבודות האלו בשטח?

ת.        כן.

ש.        אתה ראית איך העבודות האלו מתבצעות על ידי הקבלנים השונים?

ת.        ביקור במקום...