פסק-דין בתיק א 1594/05

התובע הגיש תביעה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית.

התביעה מתייחסת לזכיות בהגרלות שארגנה הנתבעת, כאשר התובע טען כי הנתבעת אינה מחלקת למשתתפי ההגרלות זכיות שערכן נמוך מ-10 ש"ח.

לאחר הגשת התביעה, נחה דעתו של התובע לאור חומר שהועבר אליו מהנתבעת, כי הסכומים מושא התביעה שולמו כל חברי הקבוצה.

לכן - אין עוד מקום וטעם לדון בתביעה, והיא נדחית.

בישיבת יום 21.3.07, טענו הצדדים את טענותיהם לענין ההוצאות.

ב"כ התובע עתר כי בית המשפט יחייב את הנתבעת הן בתשלום גמול לתובע, והן בשכר טרחת עורכי דינו.

לטענתו, התובע עצמו לא קבל את כספי הזכייה שלו גם לאחר תום תקופת המנוי שלו, ומכאן שהגשת התביעה על ידיו היתה מוצדקת ולגיטימית. כן היתה לגיטימית הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית - לאור הסכום הפעוט של התביעה ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה.

התובע טוען כי רק לאחר הגשת התביעה, שונה הסכם ההתקשרות בין הנתבעת לבין המנויים. מכאן לטענתו שהתביעה הניבה תוצאה חיובית לכל חברי הקבוצה, שזו המטרה של הגשת תביעה ייצוגית. 

ב"כ התובע עתר כי בית המשפט יביא בחשבון את העובדה כי בהתאם להלכה הפסוקה יש למסות את הסכום בו יזכה התובע הייצוגי.

מנגד, טענה הנתבעת כי התביעה הייצוגית היתה מלאת פגמים, כפי שפורט בתגובות הנתבעת לבקשה לאישור. הגשת הבקשה והתביעה גרמו לנתבעת נזק - הן נזק תדמיתי והן נזק כתוצאה מהצורך להשקיע שעות עבודה רבות, נזק חסר פרופורציה יחסית לגודלה של התביעה האמיתית.

דיון

אני סבורה כי כאשר בית המשפט בוחן את שאלת ההוצאות במקרה כגון המקרה דנן, עליו להביא בחשבון מספר עניינים.

ראשית, יש לבחון את השאלה האם הגשת התביעה הביאה תועלת לקבוצה. אם התשובה היא חיובית, יש לתגמל את התובע ואת בא כוחו, על מנת ליצור מוטיבציה אצל תובעים מייצגים פוטנציאליים אחרים, להגיש תביעות ייצוגיות - חרף הסיכון הכרוך בכך.

מנגד, יש להביא בחשבון גם את העובדה כי התביעה הנוכחית לא התבררה. כך, העובדה שבירור התביעה התייתר, צריך להילקח בחשבון לזכות הנתבעת, בין היתר כדי ליצור מוטיבציה אצל נתבעים אחרים להימנע מהצורך לנהל את התביעות לגופן.

זאת ועוד - מאחר שהתביעה לא התבררה לגופה, אין אפשרות לקבוע האם התביעה היתה מתקבלת, שכן טענות ההגנה של הנתבעת בתשובתה לבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית, לא נבחנו על ידי בית המשפט במישור העובדתי והמשפטי.

ענין חשוב נוסף שיש לקחת אותו בחשבון הוא הסכום הנתבע. סכום ההוצאות צריך להיות בקורלציה לסכום המקסימאלי שהקבוצה היתה יכולה לקבל, לו היתה התביעה מתקבלת. אין מקום והצדקה מבחינת התובע להוציא הוצאות העולות על הסכום הנתבע או קרובות אליו, ולכן בית המשפט לא ישפה תובע אם הוציא הוצאות חסרות פרופורציה לסכום התביעה.

נבחן את השיקולים שלעיל בענייננו -

ראשית, לאחר הגשת התביעה תוקן הסכם ההתקשרות בין הנתבעת לבין מנוייה. ענין זה יש בו כדי להעיד לכאורה כי היתה תועלת בהגשת התביעה מבחינה צרכנית, שכן ההסכם בנוסחו החדש הסדיר את הסוגיה של זכיות בסך של פחות מ-10 ש"ח ואופן תשלומן.

מנגד - יש להביא בחשבון כי התביעה לא התנהלה, הנתבעת העבירה את כל החומר המבוקש לידי התובע, והניחה את דעתו כי כל חברי הקבוצה קבלו את סכומי הזכייה שלהם. בנוסף, מאחר שהתביעה לא התבררה לגופה, לא נבחנו לגופן טענות ההגנה של הנתבעת ולא הוכרעו.

זאת ועוד, התובע טען בבקשתו כי גודלה המשוער של הקבוצה הוא כ-50,000 איש, שהשתתפו במספר הגרלות. התובע העריך את סכום הפיצוי לקבוצה ב-6,700,000 מיליון ש"ח. מנגד, טענה הנתבעת כי מדובר בקבוצה בת לכל היותר מאות בודדות של אנשים. מובן שלגודל הקבוצה יש השלכה משמעותית על הסכום המקסימאלי שהקבוצה היתה יכולה לזכות בו, לו היתה התביעה מתקבלת, סכום שיש בו כדי להשליך כאמור על ההוצאה הסבירה בקשר עם ניהול התביעה. לגישת הנתבעת אם כן, הסכום המקסימאלי של התביעה הוא נמוך בעשרות אחוזים מהסכום בהתאם לטענת התובע.