פסק-דין בתיק א 159338/02

מבוא :

הונחה בפניי תביעה שעניינה חיוב הנתבעות בתשלום נזקי תאונת דרכים בה היה מעורב רכבו של התובע בסך של 41,400 ש"ח, והודעת צד ג' שנשלחה על ידי הנתבעות. 

לטענת התובע, ניזוק "באובדן כללי" רכבו מסוג סיאט קורדובה סי.אי.אל.איקס מס' רישוי 5633818 (להלן: "הרכב") ביום 12.5.01 (להלן: "מועד התאונה"), שעה שאיבד בנהיגה את השליטה ברכב ופגע בעץ.

הנתבעת 2 שעיסוקה בתחום הביטוח הינה המבטחת של הרכב ואילו הנתבעת 1 הינה מיופת הכוח של נתבעת 2 (להלן: "מנור").

שתי הנתבעות תבעו בהודעת צד ג' את מי שהייתה סוכנות הביטוח (להלן: "שלווה") ובאמצעותה נמכרה לתובע פוליסת הביטוח לרכב מס' 06-33-456058-01-7 בתוקף מיום 01.02.01 ועד 31.01.02 (להלן: "הפוליסה") וכן באופן אישי את בעלי הסוכנות דוד קלקס (להלן: "קלקס") ודליה מיטל (להלן: "מיטל") שיקראו במשותף (להלן: "צדדי ג'").

צדדי ג' לא התגוננו כנגד התביעה ולפיכך זכאים הנתבעים למתן פס"ד כנגדם, בכפוף להכרעה הכוללת שתינתן בתיק.

תמצית טענות הצדדים :

לטענת התובע לא נענתה פנייתו לפיצוי על פי תנאי הפוליסה, הגם שתנאי  זכאותו התקיימו.

הנתבעות מאשרות את קבלת טופס ההודעה לגבי התרחשות האירוע שצורף כנספח א' לכתב ההגנה, מאשרות כי מסרו לנתבע רכב חלופי לאור  הפגיעה הטוטאלית ברכב, ואולם טוענות כי לאחר זאת ניתק התובע קשר עימן למשך כ- 8 חודשים ולא נענה לפניותיהן להמצאת מסמכים לפחות עד ליום 03.01.02. הנתבעות מוסיפות ומכחישות את זכאותו של התובע לפיצוי בהסתמך על הטענה ולפיה מדובר בתביעה "שבירורה הוכשל או שהעובדות הנוגעות לאירוע נמסרו באופן כוזב בכוונת מרמה", ולפיכך פטורות הן, מהטבת ניזקו לפי ס' 25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981. 

התרמית המיוחסת לתובע נוגעת למגוון של טענות שכולן ביחד או חלקן במצטבר מלמדות, כך לפי טענת הנתבעות, על מידת הכזב בה נגועה התביעה. במיוחד מדגישות הנתבעות בהקשר זה את הסתירות שנתגלו בעדותו של התובע ובעדותם של אלה שזומנו להעיד מטעמו ביחס לפרטי התרחשות התאונה וכן לדרך התנהלותו לתקופה שמיום התרחשות התאונה ועד להגשת התביעה.

דיון :

כזכור, טען  התובע בעדותו כי במהלך נסיעה ברכב בכביש הראשי של רהט לכיוון העירייה ולצידו חברו נימר אבו זעילה (להלן: "נימר") נאלץ הלה במפתיע לבצע סטייה של רכבו לימין בשל הצורך להימנע מפגיעה בילד "שקפץ" באופן פתאומי לכביש וכך איבד שליטה על הרכב, עלה על המדרכה ופגע בעץ. בעדותו הסתמך התובע על תמונות הנזק של הרכב על חוות הדעת השמאית שנערכה ע"י הנתבעת 2, ואף זימן את נימר כעד מטעמו לתמיכה בגירסתו .

נימר סיפר בעדותו כי נסע עם התובע ברכב ברחובה הראשי של רהט  לכיוון העירייה, כשלפתע "קפץ" לכביש ילד במטרה לחצותו ועל מנת להימנע מפגיעה בו הסיט התובע את ההגה לימין, עלה על המדרכה ופגע בעץ.

ב"כ הנתבעות בסיכומיו מציע שלא לסמוך על עדותו של נימר נוכח גירסתו הסותרת והמאוחרת שנמסרה לחוקר מר תמיר תם (להלן: " תמיר") אשר נפגש עימו ב- 25.4.02. לפי גירסה זו המאוחרת סיפר נימר על התנגשות חזיתית בסובארו כחולה שסטתה לנתיב הנסיעה של התובע, כגורם התאונה.

תמיר העיד כי שיחה זו הוקלטה והקלטת שתומללה הוגשה וסומנה כמוצג מ/1. (התמליל צורף לתצהירו של תמיר).

ב"כ התובע מתנגד בסיכומיו לכל קביעה הנסמכת על תוכן הקלטת, בהתחשב בכך שהתמליל עצמו נפסל בהחלטת יום 22.6.05 לאחר שלדבריו חלקים ממנה אינם ברורים דיים על מנת לבסס על פיה ממצאים כלשהם. סבורני, כי הגם שחלק מהדברים שנשמעים בהאזנה לקלטת אינם ברורים דיים, עדיין עונה הצגת הקלטת כראיה על דרישות הפסיקה בעניין. זו קבעה כי המבחן לשלמות ההקלטה הינו מבחן ענייני ולא מבחן פורמאלי ועל כן לא תיפסל קלטת רק משום שחלקים הימנה אינם ברורים וזאת, כאשר חלקים אחרים ברורים ועומדים בפני עצמם. לעניין זה ראה ע"פ 378/74 מסר נ' מ"י, פ"ד ל(1) 698, ע"פ 869/81 שניר נ' מ"י, פ"ד ל"ח(4), 169. מרבית חלקיה של הקלטת ניתנים להאזנה ובהם מציג נימר גירסה שונה לפרטי התאונה כאמור לעיל. ואולם גם ללא קביעה זו, ולמעלה מן הצורך יצוין כי הדיון דלעיל מתייתר לאחר שנימר עצמו מאשר בעדותו כי בשיחתו עם תמיר מסר תיאור עובדתי אחר להתרחשות התאונה מכפי זה שלגביו העיד בביהמ"ש, לעניין זה ראה סעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית של נימר וכן עמ' 16 לפרוטוקול יום 16.6.05 שורות 18-22. (אמנם נימר טען בחקירתו הנגדית בשלב מסוים בעמ' 18 לפרוטוקול הנ"ל כי אינו זוכר גירסה סותרת אולם "המסה הקריטית" של עדותו בעניין זה מאשרת את הסתירה). מטעם זה המפורט, אין כל רלבנטיות לכל מגוון הטענות שמעלה ב"כ התובע בסיכומיו כנגד הקביעה לקיומן של סתירות בעדותו של נימר, כגון גינוי התנהגותו של תמיר, השמטת חלקים מההקלטה, מידת מעורבותו של התובע וכו'.

נימר נדרש לסתירות אלה בחקירתו הנגדית ואולם הסבריו בעניין אינם עקביים. הסברים אלה "נעים" בין קיומה של טעות מחד אותה הינו מציג בתצהיר העדות הראשית שלו בסעיף 12 (טעה בין התאונה נשוא התביעה לבין תאונה נוספת שהתרחשה מאוחר יותר בה היה מעורב רכבה של אשת התובע) לבין מניע של עלבון ורוגז וכך נשמעו הדברים בפרוטוקול מיום 16.6.05, עמוד 16 שורות 18-22:

"הבחור שבא ואמר שהוא מדריך כדורגל ואמרו שהייתי לומד באוניברסיטה וקראו לי ובאתי. לא זוכר מי אמר לי שהוא מחכה לי, הבחור הזה התברר לי שהוא לא מדריך והרגיז אותי. רק אחר כך הוא אמר שהוא חוקר, הוא בהתחלה אמר שהוא רוצה לעזור לחבר שלי. נתתי לו עדות שקרית ואמרתי לו שאני אומר דברים לא נכונים, חתמתי על מסמכים לחוקר.... חתמתי אבל אמרתי לו שזה לא נכון. לא סיפרתי לו דברים נכונים, רק דברים לא נכונים".

וכן בעמוד 18 שורות 16-18: