פסק-דין בתיק א 1588/00

1.         החלטות קודמות

            זו החלטת ביניים שנתתי בשאלות שבעובדה בדבר אחריותו של הנתבע ביום 30.9.03:

"1.        התובעים תבעו לדין את הנתבע, וייחסו לו רשלנות מקצועית בטיפולו בתביעת בנק שהוגשה בסדר דין מקוצר נגד התובעים 1 ו-2 (להלן - הנתבעים), ונמסרה על ידם לטיפולו של הנתבע.

הנתבע הכין והגיש לבית משפט בקשה למתן רשות להתגונן. לטענת התובעים, לא זומן התובע להיחקר על תצהירו למועד שנקבע לשמיעת הבקשה, דבר שהביא לדחיית הבקשה, ובעקבות זאת למתן פסק דין נגד הנתבעים.

            עוד נטען כי כתוצאה מכך נגרמו לתובעים נזקים, שהנתבע אחראי לפצותם.

2.         לאחר עיכובים רבים הושלמו הליכי קדם משפט, וביום 21.10.02  החלטתי לחלק את בירור ההליך לשניים

'...כאשר בשלב הראשון תידון השאלה שבעובדה, האם אי התיצבותו של התובע לישיבה שבה אמורה היתה להתברר בקשת הרשות להגן, נבעה ממעשה או מחדל של הנתבע.'

3.         באותה החלטה ביקשתי מב"כ הנתבע להודיע לתיק ולב"כ התובעים אם הוא מסכים שאי ההתיצבות לדיון נבעה ממעשה או מחדל של הנתבע. קבעתי שבמקרה כזה לא יהיה צורך בשמיעת ראיות בשאלה זו.

 4.        ביום 6.11.02 נמסרה הודעה מטעם הנתבע וזו לשונה:

'בהמשך לדיון שהתקיים ביום 21.10.02 (ר' ס' 2 להחלטה מאותו תאריך) מתכבד הנתבע להודיע כי אי התייצבותו של מר שבת ברכה (התובע מס' 1) לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן תואמה מראש בינו לבין הנתבע.'

5.         לאור הודעה זו נשמעו ראיות. שמעתי את עדותו של התובע מטעם התביעה. שמעתי את הנתבע. לאחר מכן, בישיבה נוספת, העידה ההגנה את עו"ד סמדר בן דור, שעבדה במשרדו של הנתבע והופיעה בדיונים בבית-המשפט באותו הליך. באותה ישיבה גם נשמעה מזכירה במשרדו של הנתבע.

6.         גרסת הנתבע בכתב ההגנה היתה שהתובע לא סיפק מסמכים דרושים לרואה חשבון, ששירותיו נשכרו כדי לבסס את בקשת הרשות להתגונן, ולא שיתף פעולה בהתיצבות במשרדו של הנתבע, כדי להכין את חוות הדעת.

            כתוצאה ממעשיו וממחדליו של התובע, המיוחסים לו בכתב ההגנה, לא היה הנתבע מצויד בחוות דעת של מומחה, שנדרשה לבסס את בקשת רשות להתגונן. בנסיבות אלה, החליט הנתבע לקראת הישיבה בה היתה צריכה להישמע בקשת הרשות להגן (6.12.93), לבקש דחיית הדיון בשל אי המצאת המסמכים הנדרשים.

וכך נוסחו הדברים בסעיף 11ב. בכתב ההגנה:

'כתוצאה מנסיבות שנכפו עליו, החליט הנתבע לקראת הישיבה של ה-6.12.93 לבקש דחית הדיון בשל אי המצאת המסמכים הנדרשים ואי קבלת מלוא הנתונים באופן שניתן להעמיד חוות דעת ראויה, ואם בקשתו לא תענה יתבקש בית המשפט לדחות הדיון כדי לאפשר חקירתו של הנתבע על תצהירו התומך בבקשת רשות להתגונן. הנתבע סבר כי במקרה בו תתקבל בקשתו לדחיה בסרוב, התוצאה המזיקה ביותר הצפויה היתה קבלת פסק דין בהעדר התגוננות, דבר העדיף על דחית הבקשה לגופה, דבר שיקשה ביותר על מלאכת הערעור. הנתבע סבר כאמור כי לא היה די בתצהירו של התובע ומבלעדי חוות דעת מלאה של מומחה, מוטב היה שבקשת הרשות להתגונן תידחה מטעמים דיוניים, ומבלי שיתקיים דיון לגופו של ענין' (ההדגשה במקור).

7.         בכתב ההגנה לא הבהיר הנתבע במפורש, אם הטקטיקה שבה בחר סוכמה עם התובע או שנתקבלה על דעתו של הנתבע בלבד. גם אין שם התיחסות מפורשת לשאלה, אם אי התיצבותו של התובע לדיון, נעשתה כשהתובע מודע לצעדים שננקטו ומתבקש שלא להגיע לבית-המשפט או מבלי שידע על כך. מחמת השתיקה בשאלה זו, ראיתי לנכון לשמוע ראיות בנושא זה.

8.         גרסתו של התובע היתה שמסר את הטיפול לנתבע וכי שמע מרואה החשבון שחסר חומר לצורך הכנת חוות הדעת על ידו. עם זאת, איש לא ביקש ממנו לטפל בענין זה, כיוון שהיה קשר ישיר בין הנתבע לרואה החשבון. התובע אישר שידע שצריך להיות דיון בבקשתו, אבל לדבריו  לא ידע על מועד הדיון (עמ' 14 ש' 6).

            התובע הכחיש את הטענה כי הובהר לו שקיים סיכוי שבקשתו תידחה.

9.         הנתבע זומן על ידי התובע כעד תביעה. הנתבע חזר על הגרסה שבכתב ההגנה כי לא זכה לשיתוף פעולה מהתובע ומרואה החשבון. עוד אמר שהטיפול השוטף בתיק לא היה שלו, אלא של עורכות דין במשרדו, מהן שמע שהתובע אינו משתף פעולה, אינו מגיע לפגישות ואינו ממציא את חוות הדעת שהבטיח להמציא.