פסק-דין בתיק א 15874/04

תביעה בגין ליקוי בניה, איחור במסירה ואי התאמות בדירות התובעים 1-2 והתובע 3, אותן בנתה הנתבעת ברח' מעלה נוף 25 בטירת הכרמל.

המהנדס דן ברלינר מונה בהסכמת הצדדים כמומחה מטעם בית המשפט (להלן:"המהנדס ברלינר"). משהסכימו הצדדים למתן פסק דין על סמך החומר, ללא צורך בחקירתו וללא שאלות הבהרה, הרי חוות דעתו מהווה הבסיס לפסק הדין.

דירת התובעים מנשה ורחל כהן

1.         איחור במסירה

            בהתאם לחוזה בין הצדדים אשר נחתם ביום 19.12.1999, היה על הנתבעת למסור את החזקה בדירה ביום 14.6.01, בפועל קבלו את הדירה רק ב- 29.1.2002, באיחור של ששה וחצי חודשים.

            הפיצוי הנדרש הוא 3,250 דולר - 14,500 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה ( 6.5 חודשים במכפלת 500 דולר שכר דירה, בגין דירה בגודל דומה לאותה תקופה).

            הנתבעת טענה כי הוסכם בין הצדדים:

א.         איחור של חדושיים מכל סיבה שהיא לא יחשב כהפרת הסכם ולא יזכה את הקונים בפיצויים.

ב.         על פי ההסכם התובעת היתה זכאית לאחר במסירה לאור המצב במדינה או בענף הבניה,והנה אתרע המזל והימים היו הימים שלאחר אירועי אוקטובר 2000 אשר בעטיים נוצרה מצוקת כוח אדם קשה בענף, עד כי רבים מקבלני המשנה נכנסו להליכי פשיטת רגל או הקפאת הליכים וכל פעם היה צורך להתארגנות חדשה.

            לראייה צירפה הנתבעת לכתב ההגנה מסמך של התאחדות הקבלנים והבונים בישראל מיום 27.3.01 לכל חבריה,לפיו הממשלה כמזמינת עבודה הסכימה להאריך את משך הביצוע בעבודות עבורה בחודש ימים.

            המסמך משמש כראיה למצוקת כח האדם.

ג.          מכתב של סגן החשב הכללי מ- 18.3.01 אל המנהלים הכללים במשרדי הממשלה והחשבים, לפיו יש לאפשר הארכת משך הביצוע ב- 60 יום.

            ההנחייה חלה לגבי פרוייקטיים שהיו כבר בביצוע בסוף ספטמבר 2000 והיו אמורים להימשך מעבר ל- 31.3.01.

יש לציין, כי במכתב החשב הכללי נאמר כי מדובר בהחלטה לפנים משורת הדין היות והמדינה אינה רואה בהעדר פועלים זרים או סגר בשטחים כוח עליון.

הנתבעת טוענת כי גם אם יקבע שהפרה החוזה, בעניין זה עומדת לה הגנת סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת החוזה), תשל"א- 1970. היות ולא יכלה לצפות מראש את הנסיבות אשר הביאו להפרה.

טענה זו אין לקבל. אלו בדיוק הנסיבות: העדר פועלים והמצב במדינה, אותו צפתה הנתבעת ובגינן נכתבו סעיפים 7.3 ו- 7.4 לחוזה - דהיינו אפשרות עיכוב במסירה.

הוראות החשב הכללי אשר צורפו לכתב ההגנה מתייחסות לחודשיים, ולעבודות אשר הוזמנו על ידי המדינה, אך החוסר הכללי בעובדים, והמצב הכללי והכלכלי במדינה אותה תקופה הם ידועים, וחודשיים אלו גם נופלים בגדר 7.4 לחוזה (ולא במצטבר). חודש נוסף אף הוא בגדר הסביר לאותה תקופה.

דא עקא שהאיחור התמשך לשלושה וחצי חודשים נוספים ועל כן הפיצוי המגיע הוא מתחילת האיחור (ע"א 804/87 מרדכי קאופמן נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח בע"מ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מ"ד(2)60, וכן המלומד ורדי בספרו, דיני מכר דירות (מהדורה שניה) עמ' 154-158.

הנתבעת לא חלקה על סכום של 500 דולר לחודש, ולכן הנני קובעת, כי בראש פרק זה התובעים מנשה ורחל כהן, זכאים לפיצוי של 14,500 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

2.         ליקויי בניה

המומחה מטעם התובעים, מהנדס גוכמן, סבר כי עלות התיקונים היא 79,178 ש"ח. המומחה מטעם הנתבעים סבר כי די ב- 1150 ש"ח.