פסק-דין בתיק א 15862/05

התובעת, מנולייף - מנורה חברה לביטוח בע"מ, הגישה בקשה לביצוע שטר חוב בלשכת ההוצאה לפועל על סך 261,854 ש"ח, נגד מר יעקוב כבודי (להלן - הנתבע) ונגד גב' מוגרבי כבודי רחל (להלן - הערבה או הנתבעת), בגין פרמיות ביטוח ששולמו לטענתה לנתבע ביתר. ביום 15.12.04, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה תינתן לנתבע רשות להתגונן והתצהיר שהוגש מטעמו ישמש כתב הגנה (בש"א 192396/04). ביום 03.02.05, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה תינתן לנתבעת רשות להתגונן והתצהיר שהוגש מטעמה ישמש כתב הגנה (בש"א 155516/05).

יצוין, כי הנתבעת לא הגישה תצהיר ולא העידה, שכן אינה יודעת את העובדות כהווייתן.

תמצית טענות התובעת

ביום 23.10.1994, נחתם חוזה התקשרות סטנדרטי בין התובעת לבין הנתבע (להלן - החוזה), הכולל מסמך "הגדרות והסברים לטבלת חישוב עמלות לשנת 1994" (להלן - מסמך ההגדרות), לפיו, ישמש הנתבע כסוכן ביטוח חיים של התובעת. לאחר שהנתבע חתם על החוזה, חתמו הצדדים על נספח "עיקרי הסכם ההתקשרות", במסגרתו הגדירו הצדדים תנאים נוספים להתקשרות ביניהם, ככל שהם שונים מהתנאים הקבועים בחוזה ובמסמך ההגדרות, בכל הקשור לתשלומים השונים. לאחר שהתובעת שלחה את שלושת המסמכים, כשהם חתומים על ידה לנתבע, הודיע הנתבע לתובעת, באמצעות המפקח, מר אביגדור סלע, שלא יעבוד עם התובעת. לכן, לא התממשה ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבע בשנים 1994-1995 והנתבע אף לא התבקש להמציא לתובעת שטר חוב. בהעדר ביצוע תשלומים כלשהם בפועל לנתבע בשנים אלו, שטר החוב נשוא התובענה לא הועבר לידי התובעת בשנת 1994 ואף לא בשנת 1995.

בשנת 1996, ביקש הנתבע לעבוד עם התובעת בהתאם לתנאים הנקובים בהסכמים ובמסמכים האמורים, לרבות התוספות שבהם והתובעת הסכימה לכך. להבטחת הכספים אותם היתה עתידה התובעת לשלם לנתבע בשנת 1996, נדרש הנתבע להמציא לתובעת שטר חוב חתום על ידו. הנתבע עשה כן בצירוף שני ערבים - הנתבעת וגב' רחל מוגרבי קריב. לאחר המצאת שטר החוב החל הנתבע לקבל תשלומים ומקדמות מהתובעת. ביום 8.8.1996 נחתם בין הצדדים מסמך נוסף בשם "עיקרי הסכם התקשרות - שינויים ותוספות", במסגרתו הסכימו, בין היתר, להאריך את ההסכמים שביניהם על נספחיהם עד ליום 31.12.1999.

בהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים, העביר הנתבע לתובעת הצעות ביטוח החל משנת 1996 ועד לשנת 1999 ושולמו לו כספים רבים בסך כולל של 615,501 ש"ח, מתוכם 538,312 ש"ח,  מקדמות. 

בשנת 2002, לאחר שפוליסות רבות שהופקו על ידי התובעת, בוטלו לבקשת הנתבע וחובו של הנתבע התגבש, החלה התובעת לנקוט בהליכים לגביית החוב. לאחר שכל פניות התובעת לנתבע להסדרת חובו לא הועילו, פעלה התובעת למילוי הפרטים החסרים בשטר החוב נשוא התובענה והגישה אותו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

תמצית טענות הנתבעים

הנתבע שימש סוכן ביטוח מטעם התובעת החל משנת 1994. ביום 22.10.1994, נחתם בין הנתבע לבין התובעת הסכם הממצה את עיקרי ההסכמות המסחריות בין הצדדים, שכותרתו "עיקרי הסכם התקשרות". במעמד חתימת ההסכם, ניתן לתובעת שטר חוב מטעם הנתבע, אשר תוקפו פג ביום 22.10.2001. התובעת הגישה את הבקשה לביצוע השטר, אך ביום 25.7.04, וזאת לאחר שהשטר התיישן. שטר החוב נושא אומנם תאריך של 29.01.98, אך מועד עשייתו היה ביום 22.10.1994. ראיה לכך העובדה, שעל גבי השטר מופיע הכתובת "רח' קריתי 26", בכתובת זו התגורר הנתבע בשנים 1994-1995. כמו כן, כתובת הערבה בשטר המצוינת היא, "רח' שפירא 38 בת-ים", בכתובת זו התגוררה הערבה בשנת 1994, אך בשנת 1998 התגוררה בכתובת אחרת. ההסכם כאמור נחתם בשנת 1994. התובעת רשאית לתבוע מהנתבע כספים אך ורק בגין פוליסות שבוטלו עד ליום 22.10.01 (שבע שנים ממועד חתימת שטר החוב) ופוליסות שבוטלו לאחר מועד זה, אינן יכולות להיכלל במסגרת הבקשה לביצוע.

דרישת התובעת היא להחזר כספים בגין פוליסות שבוטלו כביכול. אולם, מלבד העובדה שהתובעת לא הגישה נתונים מהם ניתן יהיה ללמוד מהן הפוליסות שבוטלו, מתי בוטלה כל פוליסה ומהי העמלה ששולמה לנתבע בגין כל פוליסה, לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים על ביצוע החזרים בגין ביטולי פוליסות וסעיפים 3.6 ו- 3.7, שהוספו להסכם, לא היו ידועים לנתבע והם שונו שלא כדין. על ההסכם המקורי הוספו תוספות בכתב יד, ללא חתימתו או ידיעתו של הנתבע, כאשר כל הפרטים הרשומים בו אינם פרי עטו.

הנתבע מכר פוליסות רבות, אולם מזה שנים רבות לא קיבל תשלומים בגין פרמיה שוטפת, עמלות "סופר" (עמלות "על" שניתנות בגין כל פוליסה) וכן פרסים, מאחר וקוזזו כנגד ביטולי פוליסות נטענים. יצוין, כי שלושת המרכיבים הללו הם רכיבים אשר נהוג לשלמם לסוכן ביטוח כחלק מעמלותיו ועל פי מידת הצלחתו במכירת הפוליסה. התובעת מעולם לא הציגה לנתבע את הדו"חות לעניין ההתחשבנות בין הצדדים והחוב הנטען אינו נכון.

מטעם התובעת העידו מר אורן אל און, מר שמואל זיק אל ומר יצחק אזאג'י, שצרפו לתצהיריהם מסמכים רבים ותחשיבים. מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו, בלבד. כבר כאן יצוין, שעדותו של הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין ולא נמצא לה כל סיוע בראיות חיצוניות. הנתבע התמקד בניסיון להטיל ספק בעדי התובעת, אך במקרה זה לא היה בכך די.

דיון

השאלות העיקריות בענייננו הן, מהו המועד שבו נוצרה עילת התביעה על פי השטר והאם פעלה התובעת כדין במימוש השטר, האם הוסכם על החזרים ומהו חובו, אם בכלל, של הנתבע לתובעת.

משעסקינן בתביעה שטרית, הנתבע הוא "המוציא מחברו". "חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את "מימוש הביטחון" על ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. "המוציא מחברו עליו הראיה": שטר יוצר "חזקה" לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר "המוציא מחברו" לפי סעיף 29(א)." (ע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד י"ח(1) 551, 553).

יחד עם זאת, הצדדים בענייננו הם "צדדים קרובים", שכן יש ביניהם קשר חוזי מחוץ לשטר והשטר נמסר במסגרת אותו חוזה. לפיכך, הנתבע רשאי להעלות בהגנתו כמעט כל טענה שהיתה טובה בין צדדים לחוזה. "הדין מודע אפוא לכך, שבעסקה מסוימת התחייב שמעון לספק לראובן ממכר או שירות כלשהו, והאחרון התחייב לשלם לשמעון. החוזה המלא בין ראובן לבין שמעון איננו שטר, בשל כך שההתחייבות של ראובן מותנית במילוי ההתחייבות הנגדית של שמעון ... ראובן יהיה זכאי לטעון כלפי תביעתו השטרית של שמעון, שתנאים שונים לא קוימו ולכן הוא פטור מלקיים את התחייבותו השטרית. נראה כי ראובן יהיה רשאי להסתמך על תנאים אלה שבעסקת היסוד, ולהביא ראיה בעל פה כנגד מסמך בכתב-השטר ..." (ש' לרנר, דיני שטרות , 1999, עמ' 168 - 169).

במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר מודה הנתבע, כי חתם על שטר החוב נשוא התביעה, אך לטענתו, התובעת לא היתה רשאית לממש אותו. הנתבע חולק על נכונות החוב הנטען ומוסיף, כי שטר החוב נמסר לתובעת בשנת 1994 ועל כן התיישן ביום 22.10.2001. לטענתו, התובעת היתה רשאית לתבוע ממנו כספים אך בגין פוליסות שבוטלו עד ליום 22.10.2001 או לחלופין, לא היתה רשאית כלל לתבוע ממנו החזרים בגין ביטולי פוליסות. עוד לטענתו, סעיפים 3.6 ו- 3.7 להסכם, לא היו ידועים לו והסכמות הצדדים שונו שלא בידיעתו.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה, שיש לקבל את גרסתה העובדתית של התובעת ולקבל את התביעה. התובעת צירפה אסמכתאות התומכות בטענותיה ותחשיבים, שיש בהם כדי לבסס כדבעי את החוב. הנתבע לא הציג כל תחשיב ראוי ולא ניתן מצידו כל הסבר סביר באשר לטענותיו. הנתבע הגיש תצהיר אחד מטעמו, ולא תמך גרסתו ולו בראיה אחת. עדותו מלווה סתירות וגרסתו משתנה תכופות בהתאם לטענות ולמסמכים שהוצגו בפניו. בעוד, שעדותם של נציגי התובעת עקבית, מהימנה ומתיישבת עם המסמכים שהוצגו.

יצוין, כי הנתבע אינו חולק על כך, שמסר לתובעת את שטר החוב לאחר שהחתים עליו ערבים מטעמו. "אני החתמתי את אחותי רחל ואת גרושתי רחל מוגרבי." (עמ' 10 לפרוטוקול). הנתבעת צרפה חוות דעת משטרתית, לפיה חתימתה של גב' רחל מוגרבי קריב (גרושתו של הנתבע) ככל הנראה זויפה על ידי הנתבע. כשנשאל הנתבע האם הוא מכיר את חוות הדעת המשטרתית ומודע לממצאיה השיב, "קראתי אותה. כל ההליך של התלונה במשטרה, זה אישי, יש בינינו חילוקי דעות וסגרו את התיק מחוסר ראיות." (עמ' 15 לפרוטוקול).

בפועל, בעקבות חוות הדעת המשטרתית התביעה נגד גב' רחל מוגרבי קריב נמחקה ומהבקשה לביצוע שטר נותרו אך ורק הנתבע ואחותו.

לעניין מועד ההתקשרות ומשך תקופת ההתקשרות. לטענת הנתבע, הוא שימש סוכן ביטוח מטעם התובעת בין השנים 1994 - 1996, כאשר שטר החוב נמסר לתובעת במועד חתימת ההסכם בשנת 1994 ועל כן, בעת הצגת שטר החוב לפירעון הוא התיישן זה מכבר. לטענת התובעת, בין השנים  1994 - 1995 לא התקיימו כל קשרי עבודה בין הצדדים, יחסי העבודה החלו בשנת 1996 ונמשכו עד שנת 1999. אך עדיין תקופת ההתיישנות נמדדת מהמועד שבו נוצרה עילת התביעה ואין רלוונטיות לשאלה האם החוזה נכרת בשנת 1994 או בשנת 1996 ולשאלה מתי נעשה השטר.