פסק-דין בתיק א 158590/02

1.         התובעת הינה מנהלת מקרקעי ישראל לרבות נמל תל אביב-יפו (להלן: "הנמל").

2.         התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים 1,2 בגין שירותי עגינה, משיה ואחסון של הספינה ASTRYאשר הייתה שייכת לנתבעים או למי מהם. (להלן: "הספינה").

3.         הספינה עגנה בנמל במשך שנים, משטבעה, וקודם ששקעה לקרקעית הנמל, נמשתה על ידי התובעת ואוחסנה על ידה לאחר מכן.

            בכתב התביעה נתבעו החובות הבאים:

א.    50,870 ש"ח  בגין אגרות עגינה ושירותי מים וחשמל שסיפקה התובעת לנתבעת בעת עגינתה של הספינה בנמל תל אביב-יפו (להלן: "הנמל"). (להלן: "החוב בגין שירותי העגינה").

ב.     50,076 ש"ח  בגין הוצאתה ומשיתה של הספינה מהמים בעת שזו החלה לטבוע במימי הנמל (להלן: "החוב בגין הוצאת הספינה").

ג.      11,439 ש"ח  בגין אחסון הספינה בשטח האחסון של הנמל, לאחר הוצאתה מהמים. (להלן: "הוצאות האחסון").

4.         כנגד הנתבע 1 נטען כי הינו חייב לשאת בסכום התביעה מכוח היותו הבעלים הרשום של הספינה  אשר נתן התחייבותו לתובעת לשאת בהוצאותיה.

באשר לנתבעת נטען כי החזיקה בייפוי כוח אשר הקנה לה את הזכות לתת הוראות ולקבל החלטות בנוגע לספינה וכך אף נהגה.

5.         התובעת טוענת כי בשנים 1999-2000 הבחינו אנשי הנמל כי הספינה נמצאת בסכנת טביעה ומהוה מטרד לנמל ולבאיו. באותה עת דרשה התובעת מהנתבעת כי תדאג להוצאת הספינה מהנמל ולסילוקה.

בשנת 2000 טבעה הספינה והתובעת קיבלה שלוש הצעות מחיר קודם ששילמה 50,076 ש"ח למציעת ההצעה הנמוכה ביותר למשית הספינה .

6.         הנתבעים היו נשואים זל"ז. הליכי הגירושין שביניהם כללו גם תביעת בעלות בספינה.  בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הבעלות בה היא משותפת.

7.         הנתבע 1 טוען כי משנת 1998, עת החלו הדיונים המשפטיים שביניהם, תפסה הנתבעת שליטה מלאה ובלעדית בספינה ואף התכתבה עם התובעת ונתנה לה הוראות בקשר אליה. לטענתו, הבחין כי מצב הספינה מתדרדר ועל כן ביקש למכור אותה אלא שהנתבעת 2 סיכלה ניסיונותיו.

הנתבע טוען כי התובעת לא הקטינה את הנזק בדחותה את משיית הספינה עד לטביעתה ובכך שמנעה מכירת הספינה בסכום של 5,000$.

הנתבע אף התנגד לחיוב מכוח תקנות הנמלים אגרות שירותי עגינה בנמל יפו, ככל שהינו מתייחס לאחסון כלי השיט מחוץ לשטח העגינה.

8.         הנתבעת טענה כי עד שנת 1998 נשא הנתבע בחובות הספינה, למרות שנתן לה ייפוי כוח לטפל בה עוד ב-1995. לשיטתה, אין הנתבע רשאי לטעון כי ביקש למכור את הספינה מחד גיסא ולהתנער מחובותיה, מאידך גיסא.

עוד נטען כי בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הנזקים שנגרמו לספינה מעת שקיעתה ישולמו על ידי האישה, דהיינו, שהנתבע כבר פוצה בגין כך. לטענתה, אין בתשלומי האיזון שנעשו בעת חלוקת הרכוש הכללית כדי להפוך את האישה לבעלים, לצורך חיוב בדמי עגינה והוצאות התובעת.

הנתבעת אף טענה כי באה בדברים עם התובעת, על מנת למשות את הספינה קודם שטבעה ושילמה לה 5,000 ש"ח אלא שהתובעת חזרה בה ומנעה מהנתבעת את הוצאת הספינה מהמים.

דיון:

9.          שירותי עגינה