פסק-דין בתיק א 1585/00

1.         ביום 30.3.00, הגיש התובע (להלן: " הבנק") כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר, בגין יתרת חוב בלתי משולמת בחשבונו, בסך 4,661,436 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה, ובית המשפט נתן לו רשות להגן בטענה לפיה הבנק הפר את ההסכמים שבינו לבין הנתבע (ר' פרוטוקול הדיון מיום 13.6.00 בפני כב' השופטת סלומון צ'רניאק, והגדרת הפלוגתא בגינה ניתנה לנתבע רשות להתגונן).

2.         מבקשת הרשות להתגונן, כמו גם מחומר הראיות בכללותו, עולה כי הנתבע ניהל חשבון בסניף באר שבע של הבנק. במסגרת החשבון, הוא השקיע וסחר באופציות בשוק המעו"ף. החשבון נוהל מחודש ינואר עד חודש מרץ 2000. במהלך התקופה הזו, היו בין הצדדים מספר הסכמים והסכמות. בסופו של דבר, הבנק  (שטען כי הנתבע הפר את ההסכמים), מימש את תיק ההשקעות של הנתבע, מימוש שבעקבותיו נוצרה בחשבון הנתבע יתרת החובה בגינה הוגשה התביעה.

3.         התביעה התנהלה בבית המשפט המחוזי בפני כב' השופט (בדימ') קלינג. כב' השופט קלינג שמע את הראיות, וביום 4.8.03, ניתן פסק דינו. כב' השופט קלינג דחה את תביעת הבנק, מהטעמים שפורטו בפסק הדין.

4.         הבנק הגיש ערעור על פסק הדין (ע"א 8226/03). בית המשפט העליון קבע בפסק דינו מיום 21.11.05 כי " הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון ויכריע בעילת ההגנה אשר בגינה ניתנה למשיב (הוא הנתבע, ר. ר. ) רשות להתגונן, קרי: האם הפר המערער (הבנק, ר. ר.) את ההסכמים שבינו לבין המשיב בכך שביצע פעולות שהמשיב, על פי טענתו, לא ביקש לעשותן, והמערער לא היה רשאי לעשותן מכוח אותם הסכמים".

5.         בשלב זה עבר התיק לדיון בפני. ביום 27.3.06, סיכמו הצדדים את טענותיהם בשאלה הנ"ל שנקבעה בפסק דינו של בית המשפט העליון. פסק דין זה ניתן, אם כן, בהתאם לשאלה שנקבעה בפסק הדין של בית המשפט העליון, ולאור חומר הראיות בכללותו, ובכלל זה העדויות שנשמעו בפני כב' השופט קלינג.

6.         מאחר שהנתבע לא חלק על אופן חישוב החוב על ידי הבנק, ועל עצם קיומו, אני סבורה כי הנטל מוטל על הנתבע להוכיח את טענת ההגנה שלו, היינו להוכיח כי הבנק ביצע פעולות שהוא לא היה רשאי לבצע. משום כך, הוריתי בישיבת יום 27.3.06, כי הנתבע יסכם ראשון את טענותיו.

הנתבע סיכם את טענותיו, ביחס לכל אותם מקרים בהם לגרסתו הפר הבנק את ההסכמים שבינו לבין הנתבע, וביצע פעולות שהנתבע לא ביקש שיבצע ושהבנק לא היה רשאי לבצען. להלן נתייחס לטענות המרכזיות כפי שהן הועלו בסיכומי הנתבע בפני, ביום 27.3.06.

רקע עובדתי

7.         לפני שנפרט את טענות הצדדים בסיכומיהם, נפרט בקצרה את הרקע העובדתי הרלוונטי לסכסוך.

יש לציין עוד קודם לכן, כי למרות שהתביעה מתייחסת לנושא של מסחר בשוק המעו"ף, נושא מורכב שהבנתו כרוכה לא פעם במומחיות מיוחדת, הרי אף אחד משני הצדדים לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו. הטענות כולן מבוססות על עדויות של עדים שלא הוגשו כעדויות מומחה, ועל המסקנות שהצדדים טוענים שנובעות מעדויות אלה.

יש להעיר כי לא פעם היה קושי בדרך הזאת של ניהול התיק, שחייבה את בית המשפט להגיע למסקנות בנושא שכאמור כרוך במומחיות ספציפית, בלא שהוא יכול להעזר בחוות דעת של מומחים לתחום.

8.         כאמור, הנתבע פתח חשבון בסניף באר שבע של הבנק בחודש ינואר 2000 לצורך ביצוע פעולות באופציות על שוק המעו"ף. במועד פתיחת החשבון, חתם הנתבע על הסכם תנאי אשראי כלליים (ת'34), ועל מיתאר מסלקת המעו"ף (ת/35).

ביום 17.2.00, חתם הנתבע על הסכם אופציות וחוזים עתידיים במסלקת המעו"ף (ת/36).

9.         עד יום 16.2.00, ניהל הנתבע את החשבון ללא התערבות של הבנק.

הבנק טוען כי הנתבע ניהל את החשבון למרות שלא היה לו אשראי מאושר בחשבון, ותוך שהוא "מתחכם" למנגנוני הבקרה של הבורסה.  כך או אחרת, אין מחלוקת כי הנתבע ביצע פעולות רבות מידי יום בשוק המעו"ף, והצליח לשמור על "תיק מאוזן" (היינו - וזאת לגרסת הבנק, עד יום 15.2.00, הצליח הנתבע להביא לכך כי כל יום יסתיים כאשר דרישת הביטחונות מאוזנת בקירוב, ויתרת העו"ש מאוזנת). יוער עוד, כי אין מחלוקת כי הבנק נהנה מפעולותיו של הנתבע, שכן גבה עמלות על פעולות אלה.

הבנק טוען כי ביום 15.2.00, הוא איתר פוטנציאל סיכון עצום בתיק האחזקות של הנתבע. הדבר נובע מטיב המסחר בשוק המעו"ף, כאשר פוטנציאל הסיכון נובע לעיתים מתרחישים שונים שעלולים לקרות, שמהם נגזר הסיכון של המשקיע. מבחינת הבנק, הוא מבקש כמובן להגן על עצמו, ולהיות בטוח כי אם יתממש אחד מהתרחישים, כי הוא יוכל לגבות את החוב שייווצר בחשבון הנתבע.

10.       כפי שעולה מסיכומי הבנק ומחומר הראיות, בחשבון הנתבע היו 3 סוגים של בעיות - הנושא הראשון התייחס לדרישת הביטחונות בחשבון - הבנק טוען כי הסתבר לו כי הנתבע פועל תוך יצירת סיכונים שאינם מכוסים בביטחונות, כך שאם הסיכונים יתממשו, הבנק לא יהיה מכוסה.

הנושא השני התייחס לחריגה של הנתבע בחשבון העו"ש.

הנושא השלישי היה העובדה כי הנתבע חרג ממגבלת הבורסה, לפיה אסור ללקוח להחזיק למעלה מ-24,000 פוזיציות. חריגה זו התגלתה, כפי שיתואר להלן, לאחר שהנתבע ביצע פעולות בחשבון, ביום 17.2.00, והוא החזיק מספר פוזיציות העולה על המגבלה שלעיל (28,228 פוזיציות).

יובהר כי שלוש הבעיות הנ"ל, הן בעיות נפרדות, והבנק לא היה מוכן לגירסתו לאפשר לנתבע להמשיך לפעול בטרם ייפתרו כל הבעיות. עוד נוסיף, כי ישנו קשר בין שני הנושאים הראשונים שלעיל- החריגה בחשבון העו"ש ודרישת הביטחונות. כך, יתכן כי הלקוח יקטין את החריגה בעו"ש על ידי כך שהוא ימכור אופציות (והתמורה שיקבל תיכנס לחשבון העו"ש). אולם, מכירה כזו עלולה להגביר את הסיכון בחשבון ולהגדיל לכן את דרישת הביטחונות, שכן האופציות שנמכרו עשויות היו להיות כאלה המאזנות את הסיכון שבאחזקתן של אופציות אחרות.