פסק-דין בתיק א 158/03

1.                   התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה למתן הצהרה לפיה הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת") הינה הבעלים של מחצית מזכויות הבעלות בדירה ברחוב אדמונד פלג 23, חיפה, הידועה כחלקה 28/1 בגוש 10804 (להלן "הדירה"). הדירה רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבע מס' 2, מר חיים טורקניץ, שהינו בעלה של הנתבעת (להלן "הנתבע"). בנוסף, מבקש התובע להורות על עיקול קבוע של זכויות הנתבעת בדירה.

הרקע לתובענה -

2.                   בתאריך 11.7.00 הגיש התובע תביעה כספית נגד הנתבעת (בת.א. 15835/00 בבימ"ש השלום בחיפה).

3.                   בתאריך 30.8.02 ניתן נגד הנתבעת פסק דין. ערעור הנתבעת על פסק הדין נדחה.

4.                   בתאריך 4.12.02 פתח התובע נגד הנתבעת תיק הוצל"פ, בלשכת ההוצל"פ בכפר סבא (תיק מספר 3-02-09422-17). סכום החוב בתיק הנ"ל, נכון ליום 14.1.03, הסתכם ב- 440,000 ש"ח.

5.                   בשנת 1979 נרשמה הנתבעת כבעלים של מחצית הזכויות בדירה. מחצית הזכויות האחרת נרשמה על שם הנתבע.

6.                   בתאריך 6.6.01 העבירה הנתבעת את כל זכויותיה בדירה לנתבע.

7.                   הנתבעת ממשיכה להתגורר בדירה.

8.                   בתביעתו טוען התובע כי חרף העברת הזכויות, נותרה הנתבעת הבעלים של מחצית הזכויות בדירה, כי העברת זכויותיה לנתבע נועדה למנוע מהתובע "לשים ידו" על הדירה וכי בשים לב להוראות סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ, יש להורות כי מחצית הזכויות בדירה הינם בבעלות הנתבעת ויש לעקלם.

9.                   בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי היא העבירה את זכויותיה בדירה לנתבע "עקב משבר קשה שפקד בחיי הנישואין שבינהם, והחלטתה לעזוב את הבית". לטענתה, העברת הזכויות נועדה לשמירה על זכויות הילדים והרישום לא נעשה על שמם על מנת שלא לשלול מהם את הזכות למשכנתא בעתיד.

10.               גם הנתבע טען בכתב הגנתו כי העברת הזכויות בדירה מהנתבעת אליו נעשתה לאור העובדה שהנתבעת ביקשה לפרק את חיי הנישואין, והעברת הדירה על שמו נועדה לשמור ולשמר את זכויות הילדים בדירה.

11.               על סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ ויישומו עמד כבוד השופט רובינשטיין בע"א 1680/03 - חנה לוי ואח' נ' אלי ואמירה ברקול ואח' . תק-על 2004(3), 800 :

"אכן, סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל נועד למקרים שבהם מבקשים חייבים לעקוף את נושיהם על ידי העברת נכסים לזולתם. זו תכלית הסעיף, המתיר לבית המשפט:

"לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם".

הרעיון שביסוד סעיף זה פשוט: "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח' 21), ויהיו שינסו להבריח נכסיהם מנושיהם על ידי רישומם על שם אחר. המחוקק יצר איפוא כלי להיאבק בתופעה זו.

ד.    וכבר ציין השופט טירקל, כי הסדר זה "מרחיק לכת מעבר להליכי ההוצאה לפועל ה'רגילים' והוא במהותו 'הרמת מסך מעבר לזכויות קנייניות רשומות'" (ע"א 8789/96 פולק נ' סיסמיקה, פ"ד נג(5) 689, 701, המצטט בהסכמה את ע"א 4/84 שטראל נ' עמידר, פ"ד מג(1) 265, 272 מפי הנשיא שמגר).

ה.    בפסק דינו בה"פ 1823/92 בנק דיסקונט נ' סבג (פ"מ נו(3) 421), סקר סגן הנשיא (כתוארו אז) א' גורן את הוראת סעיף 34(ב), בציינו:

"מטרת הסעיף ברורה ומובנת: הוא בא לעסוק בחייבים אשר מוסיפים לשלוט ברכושם ולנהוג בו מנהג בעלים, אך מסתירים את דבר בעלותם על ידי יצירת מצג שונה במרשם" (עמ' 428-427).

נטל השכנוע לעניין זה הוא על הנושים, והוא נטל "כבד" (עמ' 431), אם גם: