פסק-דין בתיק א 15719/04

מבוא

1. ביום 25.12.01 בעת שקשר התובע לטענתו מטען של שקים שהונח על עגלה נגררת המחוברת למשאית סמיטריילר, (מספר הרישוי של המשאית 6311717 ושל הנגרר אליה 7933101) נקרע החבל שהיה מיועד לקשירה והתובע נפל ונחבל.

2. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו הן כנגד המעביד- הנתבע מס' 1 (שיכונה להלן-"המעביד") בעילה הנזיקית והן כנגד הנתבעת מס' 2 המבטחת של המשאית והנגרר בביטוח חובה בטענה כי מדובר בתאונת דרכים וחלה עליה חובת פיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

3. כיום סבור התובע כי מדובר בתאונת דרכים והוא מבקש לחייב את הנתבעת מס' 2 בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, לחילופין הוא מבקש לחייב את מעבידו בעילה הנזיקית.

4. למען הסדר יצוין כי בתחילה הוגשה התביעה רק כנגד המעביד, אולם עוד בטרם הוגש כתב הגנה מטעם המעביד, תיקן התובע תביעתו, צרף את המבטחת כנתבעת נוספת ונתן עדיפות לגרסתו כי מדובר בתאונת דרכים.
5. כל אחת מהנתבעות כפרה בעילה המיוחסת לה והפנתה את החיצים לכיוונה של הנתבעת האחרת, המעביד טען טענה מקדמית נוספת ולפיה דין התביעה להדחות בשל היות התובע  עד יחידי להוכחת טענותיו, טענות שלא הוכחו כגרסת המעביד.

6. לאור המחלוקת בין הצדדים הוחלט כי בשלב הראשון תתברר שאלת החבות והעילה.  במהלך הדיון העידו מטעם התובע, התובע בעצמו ועובד שעבד איתו מר ג'אן רוטנברג. יצויין כבר עתה כי מר רוטנברג לא היה עד לארוע. מטעם המעביד העיד מר ויקטור סבח קצין הבטיחות. לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב, ניתנה לצדדים זכות תגובה שלא נוצלה על ידי מי מהם.

השאלות הטעונות הכרעה

7. יש לברר מהן נסיבות הארוע שהוכחו בתיק זה, תוך התייחסות לטענת המעביד כי התובע הינו עד יחידי לעצם קרות הארוע.

8. בהתאם לקביעות העובדתיות יש לברר בראש ובראשונה האם הארוע מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כאשר יש לבחון במפורש האם מדובר בטעינת מטען, האם מדובר בטיפול דרך או תיקון דרך והאם הנזק נגרם ע"י המעשה עצמו ולא בשל השימוש ברכב.

9. במידה ותשלל העילה לפי חוק הפלת"ד, יש לבחון האם הפר המעביד את חובת הזהירות כלפי התובע והאם יש לייחס לתובע אשם תורם ובמידה והתשובה חיובית יש לבחון כטענת המעביד האם יש לחייב את המבטחת לשאת בנזקיו של התובע בשל קיומו של חוזה ביטוח-ביטוח החובה.

דיון

נסיבות הארוע בהתייחס לשאלה האם מדובר בתאונת דרכים.

10. אקדים ואבהיר כי עדותו של התובע לגבי נסיבות הארוע מהימנה עליי. התובע אמנם הינו העד היחידי לעצם קרות התאונה וזאת לא בשל מחדל ראייתי אלא משום שלא היו עדים אחרים לארוע. הנני סבור כי ניתן לאמץ עדותו של התובע גם משום שהיא נתמכת בממצאים אובייקטיבים,  סימני הפגיעה בידו ובגבו כפי שנמצאו בבדיקה בחדר המיון סמוך לאחר הארוע, ר' המתואר בת/1 "נפיחות ורגישות בשורש כף יד שמאל, הגבלה בתנועות...רגישות מעל חוליות ע"ש מותני גבי...". הנימוק לפגיעה כפי שנרשם מפיו של התובע באותה תעודה "נפל בזמן עבודה" (או בנ/1) אינו סותר את גרסתו הבסיסית (שתוארה בצורה מפורטת יותר סמוך לאחר מכן בהודעתו למל"ל, נ/3) ולכן אקבע את הממצאים העובדתיים בהתאם לעדות התובע.  זה השלב להבהיר כי בפועל העדים האחרים מר רוטנברג ומר סבח לא תרמו לבירור המחלוקת שכן שניהם לא היו עדים למקרה, לא בדקו את שהתרחש ולא ניתן לבסס על דבריהם מימצא כלשהו.

11. על סמך עדות התובע ניתן לקבוע כי התובע הגיע למפעל חיפה כימיקלים לשם העמסת שקים על עגלה נגררת למשאית בה נהג. לאחר העמסת השקים שהועמסו באמצעות מלגזה על גבי הנגרר בזמן שהתובע ממתין בצד, היה על התובע לקשור את השקים באמצעות 10 חבלים הנמתחים משני צידי העגלה (לרוחבה).כדי לא להפריע למשאיות אחרות, לאחר העמסת השקים נסע התובע בתוך שטח המפעל למרחק של כ-100 מ', נעצר בצד והחל בקשירת החבלים. כך פעל במשך כ-30 דקות, בהגיעו לחבל האחרון חובר החבל בצידו האחד ובעת מתיחתו לשם קשירה בצד השני נקרע החבל והתובע נפל ונחבל.

12. התאונה ארעה בתוך שטח המפעל שכן לגרסת התובע "לא נותנים לצאת מהמפעל מבלי לקשור", (עדותו בקדם המשפט מיום  21.3.06 ועדותו בעמ' 9) והוא הבהיר בעדותו כמתואר בעמ' 9:

"ש.       באופן טבעי היית קושר את זה במקום שמעמיסים אך בגלל עומס עבודה זזת כמה מטרים הצידה?

  ת.       נכון.

  ש.       אם לא היה עומס עבודה היית קושר במקום שמעמיסים?