פסק-דין בתיק א 15713/04

מבוא

תביעה כספית על סך של 311,679ש"ח שהוגשה במקורה ע"י תובעת שהלכה לבית עולמה (להלן:" המנוחה") ובנעליה נכנסו בהתאם להחלטת בית המשפט יורשיה, דב ושרית רוט (להלן:" רוט"). עניינו של הסכסוך בליקויי בניה שנתגלו בדירה (להלן:" הדירה") שנרכשה לפי הסכם מיום 26.3.97 (להלן:" ההסכם") ע"י המנוחה (באמצעות תובע 1 כמיופה כוחה) בפרוייקט שכונת לב יסמין בקריית נורדאו בנתניה (להלן:" הפרוייקט"). עוד עוסקת התביעה בקיומן של טענות לעניין הטעייה בשטח הדירה והפרת ההתחייבות לרישום הזכויות בדירה בלישכת רישום המקרקעין במועד.

הפרוייקט בו נמצאת הדירה כולל קומת מרתף, מרכז מסחרי בן שתי קומות מסחריות ומעליו שני מבני מגורים בני 6 קומות כל אחת, כאשר החזקה בדירה נמסרה למנוחה ב- 6.8.98.

התביעה מופנית כלפי נתבעת 1 (להלן:" לב יסמין"), נתבעת 2 (להלן:" שיכון עובדים") אשר שימשו כיזמי הפרוייקט וכבעלי הזכויות במגרשים וכלפי הנתבעים 3 (להלן:" ליפשיץ' ") ו- 4 (להלן:" הלפרין") כמנהלי הפרוייקט, אשר ייקראו במשותף להלן כולם או חלקם: " הנתבעים".

שאלת היריבות

ליפשיץ' והלפרין מתנערים מהחבות האישית המיוחסת להם ע"י רוט כמנהלי הפרוייקט וסבורני, כי הצדק עימם. הבסיס לחיובם האישי של ליפשיץ' והלפרין כמפורט בסעיף 106 לסיכומי רוט הינו רעוע וסתמי ומכל מקום אין הוא מתייחס כלל להלכות המשפטיות שנקבעו בעניין השיקולים הרלבנטיים לחיובם האישי של אורגאנים בתאגיד משפטי.

לפיכך, נדחית התביעה כלפי ליפשיץ' והלפרין על אתר, כאשר על הפרק שאלת אחריותן של לב יסמין ושיכון עובדים לבדן.

ליקויי הבנייה:

לטענת רוט, נתגלו בדירה וברכוש המשותף  ליקויי בנייה וטענתו זו נתמכה בחוות דעת מקצועית שנערכה ע"י המהנדס גיא יוסף (להלן:" גיא") וכן בחוו"ד מקצועית שנערכה ע"י שמאי המקרקעין יאיר תודה (להלן:" תודה").

מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת מקצועית נגדית שנערכה ע"י המהנדס יצחק לזר (להלן:" לזר").

נוכח היבטיו המקצועיים של הסכסוך מונה המהנדס ושמאי המקרקעין יצחק ברמן (להלן:" ברמן") כמומחה מטעם בית המשפט לעניין קיומן של אי ההתאמות.

ברמן זיהה בחוות דעתו קיומם של ליקויים בתחום הטיח, הסיוד, השלד, הבנייה, הריצוף, החיפוי, הנגרות, המסגרות, הסניטציה והאלומיניום ואמד את עלות תיקונם בסכום של 12,550ש"ח כולל עלות הפיקוח ההנדסי בתוספת מע"מ. ברמן העריך כי צפויה התייקרות בשיעור של כ- 35% על הערכתו הנ"ל במידה והעבודות תבוצענה על ידי רוט.

נושא הליקויים ברכוש המשותף, כולל רוחב מהלך המדרגות, נוטרל בסופו של עניין הואיל  וביחס אליו מתקיים הליך משפטי נפרד לפיכך, לא יעסוק בו פסק הדין.

קביעותיו של ברמן מקובלות על רוט, אלא שזה טוען לקיומה של תוספת עלות ברכיבים מסויימים בהתייחס לתחום הנגרות והמסגרות (750ש"ח), הסידורים הסניטריים בנושא מפסקים ושקעים (600ש"ח), עמידות דוד המים לרטיבות (1,250ש"ח) והאלומיניום (1,000ש"ח), תוך הפנייה לתוצאות חקירתו הנגדית של ברמן. דא עקא, פרוטוקול בית המשפט מיום 11.2.07 המשקף את עמדתו של ברמן בנושאים הנזכרים לעיל, מלמד כי זה שלל למעשה את הדרישות הנוספות משיקולים מקצועיים שלא הופרכו.

מעבר לנדרש יצוין, כי ביחס לדוד המים היתה עמדת היצרן צריכה להיות מוצגת בפני ברמן בחקירתו כתנאי לאפקטיביות של החקירה ובהעדרה אין כל משמעות לקביעתו של ברמן.

הואיל ודחיתי את דרישת רוט לתוספת עלות מעבר למה שנקבע בחוות דעתו של ברמן, אני קובעת כי היקף עלות תיקון הליקויים בדירת רוט הינה כפי חוות דעתו של ברמן.

מתן הזדמנות נאותה:

לטענת הנתבעים, לא הוענקה להם ההזדמנות הנאותה לתיקון הליקויים שנתגלו. רוט לעומת זאת טוען, כי נערכו פניות לנתבעים בדרישה לקיום חובתם לתיקון הליקויים שנתגלו על פי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן:" החוק") ואולם, אלה לא נענו לדרישות שהועברו ואף לא ביצעו את תיקוני שנת הבדק.

גירסת רוט הוצגה באמצעות עדותו שנמסרה בתצהיר ובמהלכה הוצגו פניות שנעשו לנתבעים במועדים שונים במהלך שנת 1998. הפניות משקפות קיומן של טענות לגבי ליקויים חתומות על ידי רוט בשמה של המנוחה. פניות מאוחרות יותר בשנת 2000 נעשו כבר באמצעות עורך הדין שייצג את רוט.