פסק-דין בתיק א 157027/02

1.         בפני תביעה כספית בסך 51,975 ש"ח,  שבבסיסה עומדת שאלת אחריותה של הנתבעת 2  (להלן: "הנתבעת"), הרשומה כמנהלת ובעלת 100% מניות בנתבעת 1 - חברת סיקורית שיווק לכל בע"מ (להלן: "הנתבעת 1 " או "החברה"), באמצעותה ביצע אחיה של הנתבעת, הוא הנתבע 3, עסקאות פיקטיביות וקיבל כספים מאת התובעת.

הנתבעים לא התגוננו, וביום 25.4.2002  ניתן פסק דין ע"י כב' הרשם משה כהן, בו חייב את הנתבעים בסכום התביעה.

בהחלטת כב' הרשם מיום 22.2.04 ומיום 21.4.04, בוטל פסק הדין כנגד הנתבעת 2.

2.         הנתבע 3, אשר כיהן כמנהל וכמורשה החתימה בחברה, הציג את הנתבעת 1 בפני התובעת כמפעילה עסק לשיווק מוצרי חשמל, וביום 9.7.01, הנתבעת 1 חתמה עם התובעת, באמצעותו, על הסכם ספק (להלן: "ההסכם") (נספח א' לתצהיר התובעת).

בהמשך, הנתבע 3 העביר לתובעת שוברי עסקאות שביצעה הנתבעת 1 עם לקוחותיה המחזיקים בכרטיסי האשראי של התובעת (סה"כ 8 עסקאות , בתאריכים 2.12.01-22.10.01), והתובעת זיכתה את הנתבעת 1 בסכומי השוברים, בניכוי העמלה.

            לאחר ביצוע התשלומים, פנו אל התובעת לקוחותיה, מחזיקי הכרטיסים וביקשו לבטל את העסקאות בגינן העבירה את התשלומים לנתבעת 1. חלקם טענו שלא התקשרו עם הנתבעת 1 בעסקה כלשהי, וחלקם טענו כי הסחורה לא סופקה (הודעות הלקוחות - נספחים ה' 1-8 לתצהיר התובעת). 

התובעת, מכוח התחייבותה ללקוחותיה ומכוח הוראות חוק כרטיסי חיוב,                  התשמ"ו-1986, זיכתה את חשבונות הלקוחות בסך כולל של 50,097.20 ש"ח, אך משביקשה, בהתאם להסכם, לחייב את הנתבעת 1 בגין הזיכוי, ביטל הנתבע 3 את הרשאת החיוב (נספח ו' לתצהיר התובעת).

3.         לטענת התובעת, הנתבע 3 פנה אל הנתבעת שתקים עבורו חברה, כיוון שהיה מוגבל והתנהלו כנגדו מספר הליכים. לתמיכה בטענתה, התובעת צירפה פרוטוקול של דיון שנערך בפני כב' הרשמת לוי כוכבה, מיום 22.2.04 (נספח ד'1 לתצהירה - עמ' 3 ש 1-6, וכן ש' 21-24), וכן תצהיר הנתבעת 2 בבקשה לביטול פסק-הדין (נספח ד' 2 לתצהירה - בסעיף 10), שיש בהם כדי להצביע כי הנתבעת ידעה אודות מצבו של הנתבע 3 בטרם נענתה לבקשתו.

4.         לעומת זאת, הנתבעת  הצהירה (בסעיף 3 לתצהירה) כי לא ידעה, בעת הרלוונטית, כי הנתבע 3 מוגבל בחשבון וכי מתנהלים כנגדו הליכים בנוגע למרמה והונאה, וכי הנתבע 3 לא ביקש ממנה להקים עבורו חברה.

בסעיף 5 לתצהירה, הנתבעת 2 סתרה את הצהרתה שלעיל, ומסרה כי בעת שהתגוררה באילת ועבדה בתור מלצרית, פנה אליה הנתבע 3 בתחנונים כי מגיעים לו כספים מחברה כלשהי ולכן הוא זקוק לחתימתה על מסמכים להקמת חברה על מנת שהכספים המגיעים לו לא יעוקלו על ידי נושיו.

            הנתבעת  הצהירה כי חתמה על מסמך או שניים ובהיותה מודאגת שמא תסתבך, פנתה אל הנתבע 3, וזה השיבה כי למסמכים אין כל ערך וכי הוא קרעם ולא עשה בהם שימוש.

עוד הצהירה, כי באותה העת בטחה בנתבע 3, ורק לימים נודע לה כי סיבך אותה ואנשים תמימים נוספים בפעולותיו הבלתי חוקיות וזייף את חתימתה על מסמכים שונים.

הנתבעת הצהירה כי אינה יודעת את המשמעות המשפטית של "חברה בע"מ", וכי הפרוטוקול (מיום 23.4.01 - נספח ג' לתצהיר התובעת), הממנה את הנתבע 3 כמורשה החתימה וכמנהל בנתבעת 1, אינו חתום על ידה, והנתבע 3 לא היה רשאי להתקשר עם התובעת.

הנתבעת הגישה תלונות במשטרת ישראל כנגד הנתבע 3 בגין איומים וזיוף מסמכים (נספחים א' ו-ב' לתצהירה) ובהחלטת כב' השופטת ת. שרון נתנאל כנגד הנתבע 3 ניתן, ביום 3.8.04, צו למניעת הטרדה מאיימת (נספח ג' לתצהירה).

5.         נתבע 3 הצהיר (בתצהיר משלים, כנותן עדות מטעם התובעת) כי על מסמכי היסוד של החברה, שהוקמה ביום 22.8.00 , חתמה הגב' לאה נודלמן (תעודת התאגדות של החברה - נספח א' לתצהיר המשלים של הנתבע 3), וכי ביום 1.11.00, במשרדו של רו"ח בוטרוס ובנוכחות הנתבע 3, הועברו 100% מהמניות לנתבעת והיא מונתה לדירקטורית יחידה בחברה (נספח ב' לתצהיר הנתבע 3). ביום 5.11.00 התקיימה אסיפת בעלי המניות בה הוחלט כי הנתבעת תשמש כמנהלת בנתבעת 1 וחתימתה, בתוספת חותמת הנתבעת 1, תחייב את החברה (העתק הפרוטוקול - נספח ג' לתצהיר הנתבע 3).

כמו כן, הנתבע 3 הצהיר כי טענתה של הנתבעת כי המסמכים נחתמו באילת - אינן אמת, וכי היא הייתה מעורבת באופן פעיל בהקמת החברה, ואף חתמה אצל עורך הדין בשארה סאמר על מסמכים נוספים.

המסגרת הנורמטיבית

6.         בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 נקבע כי -

"(א)(1)  בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)  באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;