פסק-דין בתיק א 15696/04

התביעה כאן היא בגין תאונת דרכים, כנטען ע"י התובע. התובע הוא נהג אוטובוס, אשר ביום 20.9.01 החליק, לטענתו, במדרגות האוטובוס בו הוא נוהג, נפל, נפגע בכל חלקי גופו ובעיקר ברגלו הימנית. לטענתו, נגרם לו שבר בכף רגלו הימנית. אי לכך הוא זכאי לפיצויים ע"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"א - 1971 (להלן: "החוק").

הנתבעת טוענת, כי הנזק שנגרם לתובע לא נגרם באירוע המהווה תאונת דרכים כהגדרתו בחוק. לאור חילוקי הדעות בין הצדדים, נשמעו הראיות, כשלמעשה רק התובע העיד בפניי.

גירסתו של התובע היא כדלקמן:

החברה בה עובד התובע היא "מטיילי סעסעאני". כבדרך של שגרה, בסוף כל יום עבודה, הוא בודק את האוטובוס, כאשר כל החלונות סגורים, וכן הוא בודק את תא המטען. בדיקה זו נעשית כאשר מנוע האוטובוס עדיין פועל, היות והאסור לו לכבות אותו מייד עם העצירה.

ביום התאונה, כאשר התכוון לרדת מהאוטובוס ולבדוק את תא המטען, לא שם לב שבקבוק נמצא על אחת המדרגות, הוא דרך עליו, והחליק כלפי מטה, ואז חש כאבים. כעבור מספר שעות בן-דודו לקח אותו לבי"ח, והתברר כי יש לו שבר, ושמו לו גבס.

החקירה הנגדית של התובע התמקדה בניסיון לפרט לדקות ולשניות כל פעילות של התובע מהרגע בו הגיע לחניון ועד הרגע בו נפל, האם מדובר ב2-3 דקות, האם מדובר ב-10, 14 או 15 דקות. בנוסף התמקדה החקירה בפעילות התובע: האם סגר החלונות, ניקה האוטובוס, מתי והיכן סגר תאי המטען וכו'.

החקירה המדוקדקת נעשתה, כפי שהסתבר מאוחר יותר, לאור חקירת התובע ע"י חוקר מטעם הנתבעת.

חוקר מטעם הנתבעת הקליט את השיחה ביניהם. התובע לא זיהה את קולו בקלטת. הקלטת נמסרה לבא-כוחו של התובע על מנת שיבדוק אותה ויודיע אם יש לו התנגדות או ברצונו לזמן את החוקר לחקירה. בישיבה שהתקיימה ביום 1.3.07 הודיע ב"כ התובע שאין לו כל התנגדות להגיש את הקלטת והתמליל לאחר שהתובע אישר בפניו כי אמנם התמליל מתאים לקלטת.

המסמכים אשר הוגשו מטעם התובע היו: תלוש משכורת מחודש ספטמבר 2001; תעודת חדר מיון; תעודה רפואית לנפגע בעבודה של המל"ל; טופס 250.

המסמכים אשר הוגשו מטעם הנתבעת היו: השאלון; תצהיר תשובות לשאלון; מסמך מקופת-החולים לעניין פגיעות קודמות של התובע; הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה;  הודעה נוספת על פגיעה בעבודה (שני המסמכים האחרונים מתייחסים לתאונות אחרות); מסמך מקופת-החולים נ/6, המתאר נפילה אחרת של התובע מאוטובוס ביום 22.9.98: "בירידה 22.9.98 מאוטובוס, נפל ונחבל בקרסול שמאל ומרפק ימין"; תלושי שכר של התובע; תיק המל"ל - לתובע לא נקבעה נכות בגין תאונה זו; תמליל חקירת התובע.

מתמליל החקירה עולה, כי התובע סיפר לחוקר כדלקמן:

" סיימתי יום עבודה ונסעתי הביתה על מנת לנקות את האוטובוס. אצלנו יום העבודה נגמר אחרי שמנקים את האוטובוס ויורדים ממנו... ניקיתי את האוטובוס, ולא שמתי לב שעל המדרגות הקדמיות יש בקבוק קטן... הבקבוק היה על המדרגה העליונה ואני לא שמתי לב."

לשאלת החוקר, האם הכוונה של התובע היתה שהבקבוק היה בפינה, ענה: " לא שמתי לב. כשירדתי לנעול את התאים ולאחר מכן לסגור ולכבות את המנוע". בהמשך הסביר, כי הכוונה היא לתאי המטען, והוא נועל אותם במנעול, אח"כ מכבה את המנוע, ואז דרך על הבקבוק, החליק, קפץ, ונחת על האבנים.

גם לחוקר הסביר התובע, שאסור לכבות את המנוע מיד עם העצירה, ויש להמתין 10 דקות, רבע שעה, 5 דקות, ואז תוך כדי שהמנוע עובד, מנקים את האוטובוס, נועלים את התאים, ואז מכבים את המנוע בראש שקט.

גירסה זו של התובע לא השתנתה גם בהמשך החקירה של החוקר.

ההגנה לא הזמינה מטעמה עדים כלשהם.

ב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה בישיבה מיום 1.3.07.

ב"כ התובע בסיכומיו ביקש לאמץ את גירסת התובע, אשר נתמכת, לדעתו, ע"י תעודת חדר המיון וטופס 250, שם מצויין כי התובע נפל בעבודתו ובירידה מאוטובוס לאחר שהחליק על בקבוק מים.

ב"כ התובע ער לכך שהתובע לא זכר חלק מהתאונות בעברו. לדעתו, אין ליחס לכך כל חשיבות, ואין בכך כדי לפגוע במיהמנות שיש לייחס לעדות התובע באופן כללי. ב"כ התובע סבור, כי האירוע, כפי שמתואר ע"י התובע, מהווה תאונת דרכים, שהרי אין ספק שירידה מכלי רכב נחשבת לשימוש בכלי רכב תעבורתי, לפי הפסיקה, ומפנה ל רע"א 8548/96, פד"י נ"א 3 עמ' 8-25. לגירסת ב"כ התובע, כל הפעולות אשר עשה התובע לאחר שהחנה את האוטובוס, דהיינו בדיקת החלונות, ניקוי האוטובוס, והכוונה לרדת לבדוק את תא המטען, הן פעולות תחבורתיות שנועדו להכין את האוטובוס לעבודה למחרת היום או לנסיעה הבאה. על כן יש לראות בפעולות אלו כמשרתות את היעד התעבורתי של האוטובוס, ולראות באירוע תאונת דרכים כמשמעותה בחוק.