פסק-דין בתיק א 1569/05

1.         התובע, יליד 1961, מבקש לחייב הנתבעות לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה שאירעה לו ביום 26/2/98 עת עבד אצל הנתבעת 1, שהייתה בזמנים הרלוונטיים מבוטחת על ידי הנתבעת 2.

            התובע טען כי במועד הנ"ל עת עבד על מכונה להדבקת תוויות על קופסאות (להלן: "המכונה") - נלכדה בה ידו הימנית ואצבע 4 שבה נפגעה (להלן: "התאונה").

2.         הנתבעת 1 הייתה, כאמור לעיל, מעסיקתו של התובע ובעלת השליטה על עבודתו ועל המכונה, והנתבעת 2 היא זו שהוציאה, בזמנים הרלוונטיים, פוליסת ביטוח לכיסוי חבותה של הנתבעת 1 בחבות מעבידים.

3.         אחר התאונה פנה התובע לחדר המיון במרכז הרפואי "סורוקה", שם הושלמה קטיעת הגליל המרוחק באצבע שנפגעה.

            התובע טוען כי מאז התאונה ועד היום הוא סובל כאבים עזים ומגבלות בתנועות האצבע,   בכף יד ימין, סובל מרגישות ניכרת בצלקת הגדם, מוגבל בהרמת דברים כבדים ואימוץ היד.

4.         רופא מומחה מטעם התובע, הוא ד"ר גד ולן, בדק התובע ומצא בחוות דעת שנתן כי נותרה בו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 14.5%.

5.         התובע טען כי הנזקים שנגרמו לו בתאונה נגרמו מתוך רשלנותה של הנתבעת 1, כן טען לחלות ההוראה שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין, לחלות ההוראה שבסעיף 38 לפקודת הנזיקין הדנה ב"דבר מסוכן", להיפר חובה חקוקה.

6.         הנתבעות הכחישו טענות התובע, וטענו בתמצית כי התאונה אירעה מתוך מחדליו שלו עצמו, מתוך חוסר זהירותו, תוך התעלמות מסיכון, וכך טענו להחלת ההגנה של "הסתכנות מרצון", ולחילופין כי יש להשית על התובע אשם תורם משמעותי שלא יפחת מ - 50%, שכן אשמו הוא שהיווה הגורם המכריע לתאונה.

7.         המומחה הרפואי מטעם הנתבעות, הוא ד"ר רוסו, מצא כי נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה עומדת על 5%.

8.         לציין כי במל"ל נקבעה נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור 5% - ברי הוא אין הקביעה הזו נותנת - אלא שיש בה ללמד - וראו עוד להלן.

9.         בעלי הדין הסכימו בתמצית אודות נסיבות התאונה ואופן אירועה, אלא שחלוקים הם גבי חבותה של הנתבעת 1 כמעבידה, גבי שיעור אשמו התורם של התובע, ושיעור הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה - ובמחלוקות הללו אדון להלן.

10.        מטעם התובע העידו הוא ואחיו, ומטעם הנתבעות העיד מר יוחננוב, מי ששימש, במועדים הרלוונטיים, אחראי מחלקת הדגים אצל הנתבעת 1, והיה אחראי ישירות על עבודתו של התובע.

            ב"כ בעלי הדין ויתרו על חקירת המומחים הרפואיים.

11.        טרם אדון לגופו אציין כי בכתבי הטענות, במיוחד בכתב התביעה, כמו גם בסיכומי ב"כ התובע - מצאתי טענות המועלות כדרך של שיגרה - אף אם אין הן מתאימות לנשוא התביעה.

            כך טוען התובע להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" - כאשר ברי מתוך כתב התביעה עצמו, גם ממה שהוברר מתוך הראיות - כי אין להחיל כלל זה כאן - באשר העובדות והנסיבות שגרמו לתאונה ידועות לתובע והוא אף מפרט אותן - ומתוך כך אין מתקיימים כאן אותם תנאים מצטברים הדרושים להחלת הכלל.

            התובע, יש לציין, נקט גם בסיכומי טענותיו בשיטת המרבה מכאן ומכאן - אף שלא הונח הבסיס הראייתי הדרוש - ודי לעיין בהם כדי להיווכח כי מדובר בטיעון תיאורטי, עיוני, שיש בו תמצית החוק וההלכה - מבלי שייעשה המתאם הדרוש לנסיבות התאונה נשוא התביעה.

12.        לציין כי התובע לא נתן חוות דעת מומחה מטעמו גבי תקינות המכונה עליה עבד, גבי סדרי בטיחות, גידור וכיוצ"ב - אלא שסופו מצאתי כי זו לא הייתה דרושה, מתוך הודאתן למעשה של הנתבעות כי התאונה אירעה אכן כפי טענת התובע, כשאישור נתקבל מפי העד מטעמן, כשתמצית הטענה היא כי התאונה אירעה באשמו של התובע עצמו.

13.        בהערת אגב נוספת ייאמר לתובע שטען כנגד התנהלות הנתבעות בכל הקשור לאי הבאת ראיות המצויות לשיטתו בחזקתן, ולתוצאת אי הבאתן - כי תביעתו הוא הוגשה סמוך לתום תקופת ההתיישנות, אף שניתן היה לנתנה שנים קודם, שהרי עסקינן בנסיבות תאונה ידועות ובטענה לנכות בתחום האורטופדי - שגם היא גובשה זה מכבר.

            בהגשת התביעה כה מאוחר - הנה יש דווקא להביא לפתח התובע נזק ראייתי - אם נגרם.  מקום זה אציין כי אף שב"כ התובע נתלה בדבריו של העד יוחננוב כי המכונה עליה עבד התובע, שהוחלפה זה מכבר - נמצאת עדיין במחסני הנתבעת 1 - הנה העיד האחרון כי הפסיק זה מכבר לעבוד בשירות הנתבעת 1, ועל כן מדבריו לא ניתן ללמוד.