פסק-דין בתיק א 156887/02

מבוא

1.         התובע, מרדכי מוסנזון  (להלן: "התובע"), יליד 1931, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 6.11.99, עת רכב על קטנוע מ.ר 24-245-37,  בדרכו למקום עבודתו (להלן: "התאונה").

הנתבעות מודות בחבות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

המחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה והנכות

2.         ממקום התאונה, פונה התובע, לבית חולים "אסף הרופא", שם אושפז במחלקה הכירורגית. בסיכום המחלה נרשם כי התובע סבל מחבלת ראש ואיבד הכרתו עד להגעתו לחדר המיון. התובע סבל מחבלות בקדמת החזה ובשכמה שמאל. בצילומי רנטגן אובחנו שברים בצלעות 5-4 משמאל וחשד לקונטוזיה ריאתית, ללא עדות לחזה אוויר.

3.         התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כתאונת עבודה.

קביעת הועדות הרפואיות של המל"ל, מחייבת לצרכי תביעה זו, מכח סעיף 6 ב' לחוק.

לאחר התאונה, אושרה תקופת אי כושר, עד ליום 30.4.00. 

כן נקבעו נכויות זמניות כדלקמן:

            100% נכות זמנית, מיום 1.5.00 ועד 30.9.00.

50% נכות זמנית, מיום 1.10.00 ועד ליום 31.10.00.

25% נכות זמנית, מיום 1.11.00 ועד ליום 30.11.00.

20% נכות זמנית, מיום 1.12.00 ועד ליום 31.12.00.

ועדה רפואית לעררים, קבעה את נכותו הצמיתה של התובע, החל מיום 1.1.01, בשיעור של 15%, בגין הגבלה בתנועות פרק כתף שמאל לאחר שבר בעצם השכם ו- 5% בגין פגיעה עצבית, ובסה"כ, נכות צמיתה משוקללת, בשיעור של 19.25%.

4.         בשנת 2003, עתר התובע, לראשונה, להכרה בהחמרת מצב. ועדה רפואית לעררים, מיום 17.6.03, קבעה כי אין החמרה, וציינה: "..לתובע בעיות רבות ומגוונות שלמרות הצער אינן קשורות לתאונה הנדונה". על החלטת הועדה, הוגש ערעור לביה"ד לעבודה. בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בע"ב 636/06, בר"ע 804/05, הדיון הוחזר לועדה הרפואית. ועדה רפואית לעררים, אשר שבה ובדקה את התובע, בהתאם לפסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה, דחתה את בקשתו של התובע להכיר בהחמרת מצב וקבעה כי ההחמרה במצבו של התובע, לרבות ההחמרה במחלת הסכרת אשר כתוצאה ממנה הופיעו סיבוכים כגון; עיוורון, אי ספיקת כליות, מחלה כלילית, אי ספיקת לב, נוירופטיה ומחלת כלי דם היקפית, אינה קשורה לתאונה, וכלשון הועדה הרפואית לעררים: "באשר לסכרת, מדובר בחולה סכרת אשר החל לסבול ממחלה זו בשנת 1982 טרם תאונת דרכים בשנת 99... כלומר, מדובר בסכרת ממושכת אשר מטבעה מפתחת בחולה סיבוכים כגון: מחלת כלי דם, אי ספיקה כלייתית... תאונת דרכים מהסוג שהנ"ל עבר, אמנם יכולה להחמיר את מצב הסכרת אך זאת באופן זמני בלבד... החמרת הסכרת אצל חולה ותיק כמוהו, הינה תהליך טבעי והסיבוכים המשניים אינם קשורים לתאונה אלא לסכרת ממושכת, לכן אין קשר בין החמרת הסכרת ותוצאות הסיבוכים של סכרת ממושכת, לבין התאונה...".

5.         בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים, נדחתה, כאמור בהחלטתי מיום 13.08.2007, ולא ראיתי לחזור על הדברים האמורים שם.

מכאן שנכותו הרפואית של התובע, בגין התאונה, הינה בשיעור של 19.25%.

6.         יאמר כבר עתה כי טענות התובע בסיכומיו כי בגין הפגיעות תולדת התאונה, איבד לחלוטין את כושרו להשתכר, אינן עולות בקנה אחד עם קביעת הועדה הרפואית של המל"ל אשר העריכה את נכותו, בגין התאונה, בשיעור של 19.25% וקבעה מפורשות כי ההחמרה במצבו הרפואי הכללי, לרבות קטיעת אצבעות רגליו, עיוורון, אי ספיקת כליות ומחלת כלי דם היקפית, נובעת מסיבוכי מחלת הסכרת, בה לקה התובע עובר לתאונה וכי אין קשר בין החמרתה וסיבוכיה, לבין התאונה.

            הפסדי השתכרות

7.         עובר לתאונה, התובע עבד כשומר בחברת "תגבור".