פסק-דין בתיק א 15677/03

רקע ;

1.         התובעים 1- 4 הינם אחים, תושבי אום אל פחם והבעלים של בניין הנמצא בחלקה 47 בגוש 20413 מאדמות אום אל פחם (להלן " הבניין" או " המושכר").

הנתבע, תושב אום אל פחם, הינו בעל עסק לממכר חומרי בנין.

ביום 13.7.96 נכרת בין התובעים לנתבע הסכם להשכרת הקומה הראשונה וקומת המרתף בבניין, לשם מפעל לייצור מיצים. (להלן " ההסכם").

במבוא להסכם הובהר כי בין הצדדים נערך הסכם קודם, אשר לא נחתם ע"י הצדדים, וכי ההסכם הנוכחי נערך היות והתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים אודות תקופת השכירות ודמי השכירות.

2.         תקופת השכירות על פי סע' 2 להסכם מסתיימת ביום 1.10.96.

בסע' 4 להסכם נקבע, כי הנתבע מתחייב להחזיר את המושכר לאחר ביצוע השיפוצים הבאים:

·        הריסה ופינוי קירות הבלוקים (10X10) אשר בנה במושכר

·         תיקון הרצפה של המושכר

·        פיצוי התובעים בעלות המרצפות אשר בחדר המעבדה שבמפעל וזאת ע"פ ערך מרצפות מסוג ב' בגודל 30X30 - וכן בערך העבודה.

גדר המחלוקת ;

3.         שני עניינים מרכזיים דורשים הכרעה בענייננו:

האחד - מה היה, בפועל, מועד פינוי הקומה הראשונה במושכר ע"י הנתבע והאם התובעים זכאים לפיצוי בגין איחור בפינוי.

השני - האם בוצע קיזוז בין התובעים לנתבע בעניין חובת הנתבע לבצע שיפוצים במושכר.

טענות הצדדים ;

4.         התובעים טוענים, כי הקומה הראשונה במושכר פונתה ביום 5.11.96, דהיינו - באיחור של 35 ימים, ומבלי שבוצעו במושכר עבודות השיפוצים, למרות המוסכם בסע' 4 להסכם. לטענתם, הם ביצעו את השיפוצים במקום הנתבע, ולכן על הנתבע לשפות אותם בגין כך.

לטענת התובעים יש לראות בגרסת הנתבע טענות של הודאה והדחה ועל כן עובר נטל הראיה אליו.

כמו כן לדידם, גרסתם לא נסתרה ואף לא נסתרו הסכומים הרשומים בחשבונית שהוגשה על ידם וסומנה ג' ב- ת/1 (להלן: "החשבונית").

5.         את סכום התביעה העמידו התובעים בכתב התביעה על סך של 52,000 ש"ח, אולם סיכום הסכומים השונים שנרשמו בכתב התביעה עצמו עולה כדי 40,700 ש"ח בלבד, על פי הפירוט הבא: סך עלות ביצוע תיקונים ברצפת המושכר- 31,500 ש"ח, פיצוי בגין דמי שימוש במושכר משך 35 יום - סך של 1,166$ (3,200 ש"ח בערכם דאז), פיצוי בגין עוגמת נפש- 6,000 ש"ח.