פסק-דין בתיק א 15657/03

בפני תביעה כספית בסך 35,386 ש"ח.

טענות התובע

1.         התובע הוא בעל יחידת משרד בבניין, ברחוב הנשיאים 3 חולון. אליה צמודים יחידת שירותים ואחסון, אשר הושכרה לשימוש הנתבעים, כולם מחזיקים, הן כבעלים והן כמשכירים, של משרדים באותו בניין.

בשנת 1999, הגיש התובע נגד נתבעים 1-4, תביעה בתיק אזרחי 7503/99, ובעקבות הליך של גישור, נחתם בין חלק מבעלי המשרדים והתובע הסכם, עליו חתמו גם נתבעים 5-7. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין.

לטענת התובע, בהתאם לפסק הדין, חבותם של כל הנתבעים היא יחד ולחוד.

2.         הנתבעים לא קיימו את חובתם לתשלום דמי השכירות, והחל מיום 1.8.02, אינם משלמים את התשלומים להם התחייבו.  שיק שנמסר לתשלום דמי השכירות לא כובד, ודמי השכירות השוטפים, בוצעו באופן חלקי, באיחור, או שלא בוצעו כלל.

3.         על פי ההסכם, על הנתבעים לשלם סך של 900 $ בצירוף מע"מ, מדי שלושה חודשים, ומיום 1.8.01 ועד למועד הגשת התביעה היה עליהם לשלם סך 6,300 $, כאשר שילמו סך 580.3$ בלבד, כך שחובם עד למועד הגשת התביעה מגיע כדי 35,386 ש"ח.

טענות הנתבעים

4.         לטענת הנתבעים, חלק מהנתבעים משתמשים והשתמשו בשירותים מזה 25 שנה ורכשו בהם זיקת הנאה וזכות שימוש, מבלי שהתובע יכול למנוע זאת מהם.

לטענתם, ההצעה לשלם 500$, נבעה ממצג שווא אותו הציג להם בנו של הנתבע, ולפיו, התובע הוא הבעלים של יחידת השירותים וכי שווי השימוש נבדק על ידו בקפידה, ועומד על סך 600$ לחודש, סכום הגבוה ב- 50% משווי דמי ההשכרה של יחידת משרד בגודל דומה.

לטענתם, הם חתמו על ההסכם מתוך הטעיה לגבי זכויות התובע בתקופה הרלוונטית ולגבי זכויותיהם להשתמש בשירותים, וכן עושק וכפייה ומצוקה שהופעלו עליהם מצד התובע, והצורך להשתמש בשירותים תוך הפעלת לחץ מצד ב"כ התובע, לסגור את השירותים.

לטענתם, ההסכם בוטל כדין על ידי הנתבעים.

לטענתם, עם הבינם כי לתובע אין זכות לגבי יחידת השירותים הם הפסיקו איתו את המו"מ לגבי התקופה בה תבע דמי שכירות.

לטענתם, חלק מבעלי היחידות הקימו שירותים לעצמם.

5.         הנתבעים מכחישים כי חבותם היא ביחד ולחוד, ומאשרים כי בשלב מסוים הוחלפה דלת השירותים בדלת מתכת.

6.         לטענת הנתבעים, במהלך כל השנים, הם או קודמיהם השתמשו בשירותים ללא תשלום, תוך אמונה שמדובר ברכוש משותף, של כל היחידות. כאשר ועד המשרדים היה אחראי לאחזקת השירותים, שיפץ אותם, והתקין מתקנים שונים לנוחיות המשתמשים. כל ההוצאות שולמו ע"י ועד המשרדים.

7.         לטענתם, כשנה וחצי טרם הגשת התביעה, הודיע להם התובע כי הוא רכש את הזכויות במשרד הידוע כגוש 7166, חלקה 205/18, שלו צמודה יחידת השירותים, והציג להם אולטימאטום לפיו על כל המשתמשים לשלם לו דמי שכירות בסך 600 דולר בחודש בצירוף מע"מ, ע"י כל המשתמשים, וכן שUועד המשרדים ישלם את הוצאות אחזקתם, שאם לא כן הוא ימנע את השימוש בשירותים.

            מחוסר אפשרות ובהעדר שירותים אחרים, וכיוון שהתובע באמצעות בנו, עו"ד אליהו, הטעה את הנתבעים והציג מצג שווא כאילו בכל התקופה הרלוונטית לתביעה הוא היה הבעלים בשירותים, נכנס נתבע 2 למו"מ עם עו"ד ישראלי.

            משהתברר שהסכום הנדרש הוא מוגזם, וכי דמי השימוש בשירותים לא אמורים לעלות כ- 80% מדמי השכירות, דרשו הנתבעים שייחתם ביניהם לבין התובע הסכם ארוך טווח, הכולל התחייבות שהשירותים לא ייסגרו, אך עו"ד ישראלי התנגד לכך.