פסק-דין בתיק א 1565/99

1.         התובעת, חברה שמושבה בברן שבשווייץ, הנה חברה העוסקת במכירה, שיווק ושינוע של פולי קפה ומוצרי קפה ברחבי העולם.

            על פי המתואר בכתב התביעה התקשרה התובעת עם הנתבעות או מי מטעמן בחוזים לאספקת כמויות שונות של קפה מסוגים שונים. התובעת טוענת כי הנתבעות התקשרו עמה, באמצעות נתבעים 6 ו- 7, מנהלים פעילים של הנתבעות הנמצאות בשליטתם ובניהולם, על מנת לייבא קפה מסוגים שונים.

            העסקה הראשונה לאספקת קפה בין הצדדים נערכה בסמוך ל- 13.2.96, כאשר ממועד זה ועד 20.8.98 נתקשרו בין הצדדים לא פחות מ- 96 הסכמי מכר, שבוצעו.

            התובעת טוענת כי במקביל לחוזים שבוצעו החלו הנתבעות לא לשלם או לשלם חלקית בגין הסכמים נוספים שנכרתו בין הצדדים, למרות שנטלו את הסחורות שהתובעת ספקה להם, ובאשר להסכמים אחרים - סרבו לקבל את הסחורה, תוך הצגת המצב כאיחור בתשלום שאיננו משום הפרה או כוונה שלא לשלם את התמורה, וביחס ל- 3 הסכמים הודיעו טרם הגעת הסחורה כי לא יכבדו את ההסכמים. נטען עוד כי הנתבעים אף הציגו מצגים לפיהם הם עומדים מאחורי חובם לתובעת ובכוונתם לשלם את כל המגיע לה, לרבות הבטחות אישיות של נתבעים 6 ו- 7 לסלק החוב בגין ההפרות.

2.         התובעת טוענת לגרם שלושה אופני נזק בגין ההפרות.

            האחד - נזק בגין 7 עסקאות במסגרתן סופקו לנתבעות מעל ל- 126 טון קפה בעוד הנתבעות חייבות לתובעת בגין אספקה זו סכום השווה ל- 366,146$. העסקות בפריט נזק זה נערכו במועדים הבאים:10.2.98 (הסכם 2557 ו- 2558), 16.2.98 (הסכם 2660), 4.3.98 (הסכם 2841), 6.3.98 (הסכם 2920), 3.7.98 (הסכם 4446), 6.7.98 (הסכם 4452).

השני - 13 עסקות בעניינן הגיעה הסחורה לנמל ונפרקה אך הנתבעות סרבו ללא כל נימוק לקבל את הסחורה לידיהן. במקרים אלה נאלצה התובעת לחפש קונה אחר לסחורה שסורבה ולמכור אותה ביעדים אחרים. הנזק בפריט זה עומד על פי הנטען על 244,505$. העסקות בפריט נזק זה נערכו במועדים הבאים: 12.9.97 (הסכם 0126 ו- 0127), 23.12.97 (הסכם 1884), 29.1.98 (הסכם 2388), 4.3.98 (הסכם 2840 ו- 2855), 6.3.98 (הסכם 2948), 29.6.98 (הסכם 4381), 18.8.98 (הסכם 5031 ו- 5033), 31.8.98 (הסכם 5206, 5207, ו- 5221).

השלישי - 3 עסקות שהסחורה בעניינן נמכרה לנתבעת מס' 1 אך משהוברר כי הנתבעים צפויים להפר גם עסקות אלה, וכדי לנסות ולצמצם הפסדיה, הוסטה סחורה זו ליעדים אחרים תוך מציאת קונים חילופיים. הנזק בפריט זה עומד על פי הנטען על 20,706$. העסקות בפריט נזק זה נערכו במועדים הבאים: 29.7.98 (הסכם 4831 ו- 4832), 3.8.98 (הסכם 4880).

3.         התובעת טוענת כי עשתה כל הניתן להקטנת הנזק על ידי מציאת רוכשים חילופיים לסחורות שלא ננטלו ומכירתן לאלה. הנזק הנטען במלואו עומד על פי כתב התביעה על 631,357$ (השווה ל- 2,630,205 ש"ח במועד הגשת התביעה) בתוספת 20,000 $ בגין פעילות נוספת שנאלצה התובעת לבצע ועוגמת הנפש שנגרמה לה למנהליה ולעובדיה בגין התנהות הנתבעים.

            משכך - הגישה התובעת את התביעה הנוכחית כנגד הנתבעים.

4.         הנתבעים מודים בהתקשרויות השונות הנזכרות בכתב התביעה, למעט 2 חוזים (מתוך 3) המתייחסים לגרם הנזק מהסוג השלישי (חוזים 4832 ו- 4880).

            לגישת הנתבעים, הגורם המתקשר עם התובעת היתה נתבעת 1 בלבד.

            הנתבעת 1 מודה כי נותרה חייבת לתובעת 365,884.1 $ בגין סחורות שננטלו אך תמורתן לא שולמה לתובעת כלל או באופן חלקי (אופן הנזק הראשון). הנתבעת 1 אף מודה כי התקשרה עם התובעת ב- 13 החוזים הנזכרים בגדר פריט הנזק השני ומודה כי סחורות אלה לא ננטלו על ידה וכי לא שילמה עבורן. כך גם לגבי חוזה 4831 המתיחס לפריט הנזק השלישי.

            הנתבעים סבורים כי בכך שהנתבעת 1 לא שלמה עבור הסחורות נשוא 7 העסקות הכלולות בפריט הנזק הראשון, לא נטלה את הסחורות נשוא 13 העסקות הנזכרות בפירט הנזק השני ואף בנהגה ביחס לעסקה 4831 (אחת מבין 3 העסקות הנזכרות בפריט הנזק השלישי), לא הפרה את החוזים עם התובעת.

            עוד טוענים הנתבעים כי לנתבע 7 האני שוקחה אין כל קשר להתקשרות וכי אין לתובעת כל עילה כנגד מי מהנתבעים למעט נתבעת 1.

5.         מטעם התובעת מסרה תצהיר עדות ראשית ונחקרה עליו הגב' אניטה ארני, שהיתה הממונה אצל התובעת על העסקות הנדונות. מטעם הנתבעים מסרו תצהירי עדות ונחקרו עליהם, הנתבעים 6 ו- 7, גבי והאני שוקחה, אחים, שהיו בעלי המניות ומנהלי כל 5 החברות הנתבעות.

6 .         התובעת טוענת כי באי התשלום עבור הסחורות נשוא 7 החוזים בגינם ננטלה הסחורה יש משום הפרה יסודית של ההסכמים ויש לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא התמורה. ביחס לחוזים נשוא פריט הנזק השני - נטען כי באי נטילת הסחורה ובאי תשלום עבורה יש משום הפרה יסודית של ההסכמים, כאשר על הנתבעים או מי מהם לפצותה בגין ההפרש בין מחיר הסחורות והמחיר שהשיגה עבורן במכירה לצדדים שלישיים בתוספת הוצאות שנגרמו לה. ביחס לסחורות נשוא פריט הנזק השלישי נטען כי הנתבעים או מי מהם הודיעו כי לא יטלו את הסחורה ולא ישלמו עבורה ומכאן, מדובר היה בהפרה צפויה וכי התובעת זכאית להפרש בין התמורה החוזית לבין התמורה שהשיגה במכירה לאחרים בתוספת הוצאות שנגרמו לה.

            הנתבעים הודו אמנם כי הנתבעת 1 נותרה חייבת את הסכום של 365,884.1 $ בגין הסחורות נשוא פריט הנזק הראשון, ולא נטלה את הסחורות נשוא פריט הנזק השני ולא שילמה עבורן וכך גם בגין אחת העסקאות נשוא פריט הנזק השלישי, אך סבורים כי הנזק בגין פריטי הנזק השני והשלישי לא הוכח ואף כי בהתנהגות נתבעת 1 לא היה משום הפרת ההסכמים.

            בהגנתם טוענים הנתבעים כי הנתבעת מס' 1 בלבד - ברנדה מריה חברה לשיווק בע"מ, היא שהתקשרה בחוזים השונים עם התובעת וכי אין לתובעת כל עילה כנגד יתר הנתבעים. עוד נטען כי לנתבע 7 - האני שוקחה, אין כל נגיעה להתקשרות הנתבעת 1 עם התובעת.