פסק-דין בתיק א 156433/02

מבוא

1.         התובע, יליד 1976, נפגע לטענתו באירוע בו היה מעורב ביום 4.2.01 שעה שרכב המבוטח על-ידי הנתבעת התלקח. את תביעתו הגיש על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: החוק). 

2.         הצדדים חלוקים הן בשאלה האם עסקינן בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק והן בשאלת גובה הנזק.

האם האירוע הינו בגדר תאונת דרכים

3.         התובע טוען כי נפגע בעת ששאף עשן שנוצר כתוצאה מהתלקחות הרכב. לגרסתו, הגיע בסמוך לכניסה לחברת האופנה "מאוזנר" ברח' סלמה בת"א, שם עבד באותה תקופה. הוא עצר את  הרכב בו נהג כאשר שני הגלגלים על המדרכה ויצא ממנו. משיצא, הבחין כי אש פורצת מחלקו הקדמי התחתון של הרכב.

          הוא נכנס לבנין כדי להזעיק את מכבי האש והם אכן הגיעו למקום וכיבו את האש. הכבאים ביקשו ממנו שיפתח את הדלת האחורית של הרכב והוא ניגש לפתוח אותה עם המפתח שהיה ברשותו. כאשר פתח את הדלת פרץ  עשן מן הרכב והתובע נפגע משאיפתו.

4.         הנתבעת  טוענת כי התובע כלל לא היה בסמוך לרכב כל עוד נעשו פעולות כיבוי וכי מכל מקום התובע נפגע בעת שביקש לפרוק סחורה מהרכב. משכך אין המדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק.

          עוד טוענת הנתבעת כי עדותו של התובע היתה בלתי מהימנה ואין לתת בה אמון.

5.         ב"כ הצדדים הכבירו מילים בסיכומים בכל הנוגע לשאלה האם אכן הסיבה לפתיחת הדלת האחורית היתה לצורך פריקת הסחורה.  נראה לי שאין בדיון זה כל צורך בענייננו.

6.         אין חולק שהרכב התלקח מיד בסמוך להגעת התובע למשרדי החברה.

7.         על-פי ההגדרה של תאונת דרכים בחוק , "יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב,".

          לצורך מאורע זה אין צורך בהתקיימותם של יתר דרישות ההגדרה כמו שימוש בכוח המכני של הרכב ושימוש למטרות תחבורה כו'. מדובר בחזקה מרבה שבית המשפט העליון חיוה דעתו כי יש בה כדי להצביע על כי המחוקק התכוון להותיר על כנה את הלכת ע"א 236/81 לסרי נ' ציון חברה לביטוח בע"מ פ"ד מב (3) 705. ראה לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ,פ"ד נ (3) 532.

          אין לי אלא להביא את דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 7984/99, רע"א 7987/99 - אליהו נ' נסרה זאהי ו-4 אח', פ"ד נז(5), 733 ,עמ' 748-749:

          "חזקה זו עוגנה אל תוך הגדרת "תאונת דרכים" בעיקבות פרשת לסרי, ובקשה להותיר על כנה הלכה זו (ע"א 236/81 לסרי נ' ציון חברה לביטוח, פד"י מב (705 (3; פרשת עוזר, שם, עמ' 561). החזקה תתקיים אם יוכחו יסודותיה גם אם אין קשר בין הארוע לבין שימוש ברכב למטרה תחבורתית."

          ובהמשך:

          "ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" על פי תיקון 8 אינה כוללת בתחומיה מצב דברים דומה לזה שארע בפרשת לסרי, משאין הדבר מתיישב עם ההגדרה הטבעית של "שימוש ברכב מנועי" כפי ששולבה בחוק ולא מתקיים בכך גם התנאי של "מטרות תחבורה". אי לכך, וכדי להרחיב את ההגדרה הבסיסית והטיפוסית לארוע תאונת דרכים גם למצב דברים זה, שולבה החזקה המרבה האמורה. חזקה זו מתארת מצב מיוחד ויוצא דופן אשר נועד לנסיבות ארוע בעלות אופי ייחודי. בהיותה חורגת מן התפיסה היסודית של ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, הנשענת על המבחן התחבורתי, מתבקש ליישם את החזקה המרבה הזו על דרך הפירוש הדווקני ולהימנע מלהרחיבה למצבים החורגים מגידרה הלשוני ומתכליתה (ריבלין, שם, עמ' 116; אנגלרד, שם, עמ' 63)."

          בענייננו נופל האירוע לגדר אותם מקרים יוצאי דופן שנכללים בגדר אותה חזקה מרבה . האש פרצה מתוך הרכב ולא נטענה כל טענה כי היה מדובר במעשה מכוון.

8.         עתה יש לדון האם התובע הוכיח כי נפגע מאותה התלקחות.

          מטעם התובע העיד הוא בלבד בעניין זה. מטעם הנתבעת העיד עובד לשעבר בחברת מאוזנר, מר קרול דייחס.

          גם אם יש ממש בטענת הנתבעת לפיה עדותו של התובע התגלתה כלא אמינה, הרי שלצורך הוכחת אופן פגיעתו לא נסתרה גרסתו והיא אף קבלה חיזוק מעדותו של מר דייחס.

          התובע אישר כי בעת שנעשו פעולות לכיבוי האש ברכב הוא לא היה שותף להן. לטענתו פגיעתו אירעה בעת שפתח את דלת הרכב לאחר שהכבאים השתלטו על האש. פגיעתו נגרמה כתוצאה משאיפת עשן.