פסק-דין בתיק א 15598/03

בפני תביעה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - "החוק").

כללי -

1. התובע, מר צבי גורביץ (להלן - "התובע"), יליד 1947, נפגע בשתי תאונות דרכים בהפרש של יומיים : הראשונה ביום 15/10/2001 והשניה ביום 17/10/2001 (להלן - "התאונות").
2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת חבותם של הנתבעים 1 ו-2 לפצות את התובע בגין נזקיו, אך חלוקים הם באשר לשיעור הנזק.

דיון -

3. ביום 26/1/2006 נשמעו בפני עדותו של התובע וכן נשמעה עדותו של מר עמי בן צור, אשר היה אמור להיות מעבידו של התובע (להלן - "בן צור"). כמו כן הוגשו מסמכים נוספים כמוצגים מטעם הצדדים.
4. לאחר שקילת הראיות שבפני וטענות באי כוחם של הצדדים, מסקנתי היא כי על הנתבעות לפצות את התובע בסכומים אשר יפורטו להלן, בהתייחס לראשי הנזק השונים.

הפגיעה והנכות הרפואית -

5. בהסכמת הצדדים מונה מומחה רפואי, דר' גד ולן, בתחום האורתופדיה (להלן - "המומחה"). המומחה קבע בחוות דעתו כי לתובע קיימת נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל הגבלה קלה בטווח תנועות הגב התחתון ו-10% נכות צמיתה בשל הגבלה קלה בטווח תנועות הצוואר, ועם זאת מצא שיש לייחס מחצית מהנכויות למצב טרם התאונות - לאור תאונות דרכים נוספות בעבר ולאור תלונות רבות קודמות באשר לכאבי גב וצוואר.
6. אשר על כן, המסקנה הסופית הינה שהתאונות נשוא תובענה זו גרמו ל-5% נכות המתייחסת לצוואר ו-5% נכות לגבי הגב התחתון - ובסך הכל : 9.5% נכות צמיתה.
7. התובע אינו חולק על ממצאים אלו - באשר לנכות הרפואית.
8. הנתבעות, מנגד, טוענות כי יתכן ואכן יש לתובע כיום 20% נכות כוללת אך כי המומחה חילק באופן שרירותי את הנכות לשניים וייחס מחציתה למצב עובר לתאונה. לשיטתן, מהתיעוד הרפואי עולה שלתובע היו מגבלות משמעותיו לפני התאונות, כי כל הנכות שקיימת כיום הינה תולדה של המצב הקודם וכי התאונות דנן למעשה לא הותירו נכות.
9. עיינתי בחוות דעת המומחה ובתיעוד הרפואי (לרבות המסמכים אליהם הפנו ב"כ הנתבעות בסיכומיהם - סעיף 1.5 ו-1.6) ועמדתי היא כי אכן המומחה חילק באופן חשבונאי פשוט את הנכות הקיימת לשני חצאים - בין המצב לפני התאונות לבין המצב שלאחריהן, אך כי קביעה זו נעשתה לאחר שהמומחה עיין בכל החומר הרלבנטי וקבע שאין כל דרך אחרת לבצע את החלוקה.
10. המומחה עצמו קובע (בעמ' 4 לחוות הדעת) כי -

"כיון שע"פ האנמנזה, הבדיקה הגופנית והמסמכים שעמדו בפני, לא ניתן לקבוע איזה תאונה היא הדומיננטית, הריני מחלק הנכות בצוואר שווה בשווה בין התאונות."

והכוונה היא בין שתי התאונות נשוא תיק זה לבין התאונות הקודמות, וראו קביעה דומה באשר לנכות בגב התחתון.

11. מכאן, שהקביעה אינה "שרירותית" אלא מבוססת על מומחיותו וניסיונו של המומחה, באין כל דרך אחרת לקבוע ממצא רפואי בנדון.
12. במצב זה, אין מקום שבהמ"ש יקבע ממצא אחר מאשר המומחה הרפואי המוסכם - ואין לבהמ"ש את הכלים לקבוע שהחלוקה צריכה להיות אחרת (כגון - 75% בגין מצב קודם, ורק 25% בגין התאונות, או כל חלוקה שונה). עוד אוסיף, כי לאור התיעוד הרפואי שקיים לגבי מצבו של התובע לאחר התאונות ברי כי הן הותירו מגבלות מסויימות והוסיפו על המגבלות שהיו קודם לכן - ואינני יכולה לקבל את העמדה לפיה הן לא תרמו במאומה למצבו הנוכחי של התובע.
13. לפיכך, מסקנתי היא כי אין מקום לסטות מהנכות הרפואית שקבע המומחה - 9.5%.