פסק-דין בתיק א 155971/02

תביעה נגד פרקליט, כונס נכס מקרקעין, בעילה של הפרת חוזה מכר המקרקעין נשוא הכינוס ועילת הרשלנות המקצועית.

העובדות והמחלוקת.

1.         הנתבע הינו פרקליט ותיק ומנוסה, אשר ביום 1.12.92  מונה על ידי  ראש ההוצאה לפועל ככונס נכסים על נכסם של החייבים, יוסף ומרים יום טוב (להלן: "החייבים") הידוע כגוש 6133 חלקה 597, שהינו בניין בפינת הרחובות בובר שטיינשניידר בתל אביב והכולל דירת מגורים והצמדה לגג, קומת קרקע ובה חנות ומקומות חניה (להלן: "הנכס").

חלק נוסף של הבניין הינה חנות נוספת בקומת הקרקע אשר עובר למועד המינוי הייתה בבעלותם של ה"ה סבג (להלן: "החנות הנוספת").

2.         ביום 24.3.94 נכרת חוזה מכר בין החייבים, באמצעות הנתבע בתוקף תפקידו ככונס נכסים, לבין התובעים למכירת הנכס (להלן: "החוזה"). חוזה המכר אושר על ידי ראש ההוצאה לפועל.

מועד מסירת החזקה בנכס תוך שלשה חודשים מיום אישור החוזה על ידי ראש ההוצאה לפועל, דהיינו ביום 23.6.94.

3.         עם הגיע מועד המסירה התברר לנתבע כי אחד בשם ציון ירושלמי (להלן: ,ירושלמי") טוען לזכות דיירות מוגנת באחד ממקומות החניה שבנכס (להלן: "החניה"). עוד התברר כי ירושלמי ביצע בנייה בלתי חוקית שסגרה את פתח החניה והפכה אותה למעין גומחה / חדר, ששימש אותו כמשרד של חברת הובלה. לפיכך הנכס נמסר לתובעים במועד, אך למעט החניה.

4.         בתוקף תפקידו ככונס נכסים נקט הנתבע מספר הליכים משפטיים כנגד ירושלמי. הוא פעל וגרם להגשת כתבי אישום נגד ירושלמי להריסת המבנה הבלתי חוקי ולפינויו מהחניה, הגיש נגדו תביעת פינוי אולם בפסק דין חלוט שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, נקבע כי בהתאם לחוזה השכירות המוגנת, שנכרת בשנת 1990, בין החייבים לבין ירושלמי האחרון הינו דייר מוגן שאין לפנותו מהחנייה.

5.         לאחר תום הבאת הראיות בתיק זה הגיש הנתבע, בתוקף תפקידו ככונס נכסים, תביעה נגד ירושלמי לסילוק ידו מהחניה. בהתאם להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 10.7.05 סולק ירושלמי מהחניה כנגד פיצוי בסך 23,000 ש"ח.

6.         הטענות:

א.         תביעת התובעים הינה בעילה של הפרת חוזה המכר ועוולת הרשלנות. לטענתם , הפר הנתבע את החוזה בכך שלא מסר לחזקתם את החניה במועד הקבוע בחוזה. כן נטען כי הנתבע התרשל בתפקידו ככונס נכסים בכך שלא ברר, עובר לכריתת החוזה, מה מעמדו של ירושלמי בנכס והתימר למכור להם נכס פינוי בעוד שבפועל חלק ממנו הוחזק על ידי דייר מוגן. בנוסף טוענים התובעים כי הנתבע שימש כפרקליטם בכל הכרוך בכריתת החוזה וכי הפר את חובת הזהירות כלפיהם משלא טרח לבדוק ולוודא, לפני כריתתו, כי הנכס פנוי מדייר מוגן.

בגין הפרת החוזה תובעים התובעים הן נזקים מיוחדים כגון הפסד דמי שכירות בחניה, ירידת ערך או הפסד רווח, עגמת נפש וכד', והן פיצוי קבוע ומוערך מראש, כפי שנקבע בחוזה, על הפרה יסודית שלו.

ב.         הנתבע מכחיש כל יריבות בינו לבין התובעים. לטענתו, החוזה נכרת בין החייבים לבין התובעים, על כן אין כל קשר חוזי בינו לבין התובעים ולפיכך - כך נטען - יש לדחות את העילה החוזית נגדו.

מוסיף הנתבע וטוען כי לא התרשל בתפקידו ככונס נכסים הואיל ועובר לכריתת החוזה לא ידע ולא היה עליו לדעת כי החניה מוחזקת על ידי דייר מוגן.

בנוסף טוען הנתבע כי לא שימש כפרקליטם של התובעים, אלא לצורך רישום זכויותיהם מכוח החוזה בלשכת רשם המקרקעין.

דיון.

א.         החבות המשפטית.

1.         הצדדים לחוזה, כפי המוגדר בו בראשו, הינם החייבים, באמצעות הנתבע בתוקף תפקידו ככונס נכסים, מצד אחד, לבין התובעים מצד שני. הנתבע חתום על החוזה בצד המוכר תחת הכיתוב "כונס נכסים".

בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 1.12.92 מונה הנתבע ככונס נכסים על זכויות החייבים בנכס. כתב המינוי מסמיך את הנתבע לנהל, לממש ולמכור את זכויות החייבים בנכס. סעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") קובע לאמר;