פסק-דין בתיק א 15582/03

א.        עיקר העובדות וטענות בעלי הדין

1.       התובעים מזה והנתבעים 2,3 (להלן: "ברר") מזה, התקשרו ביום 20.5.01 בהסכם מכר (להלן: "ההסכם") לפיו התחייבו ברר למכור לתובעים דירה בת שישה חדרים בקומה ד' בבנין ברח' דבורה הנביאה בתל אביב (להלן: "הדירה").

2.       אין חולק כי הנתבעת מס' 1 (להלן: "הקבלן") היא שבנתה את הדירה ומכרה אותה לראשונה לגב' ז. פופבסקי, זו מכרה את הדירה לברר בשנת 1998.

3.       לגירסת התובעים, מספר ימים לאחר שקיבלו את החזקה בדירה מברר ובעקבות ימי הגשמים הסתבר להם "לתדהמתם" כי בדירה התגלעה תופעה של דליפות מים וכן פגמים וליקויים אחרים שלא גולו בפניהם (להלן יחדיו: "הליקויים").

4.       ביום 6.2.02 פנו התובעים במכתב לקבלן ובו העמידו אותו על אחריותו לליקויים ולנזקים; התובעים דרשו כי הקבלן יתקן את הליקויים בתוך 7 ימים שאם לא כן יתקנו אותם בעצמם על חשבונו.

          במקביל סקר מהנדס מטעם התובעים את הדירה וערך עבורם חוו"ד לפיה הועמד אומדן תיקון הליקויים ע"ס 130,000 ש"ח אשר מתוכו יוחס לקבלן סכום של 110,000 ש"ח.

          יתרת אומדן הליקויים יוחסה לעבודות שיפוץ שבוצעו על ידי ברר.

5.       התובעים טוענים כי הליקויים ובעיקר הפגמים בריצוף, איטום לקוי ותופעות דליפת מים שוללים מהם הנאה סבירה מן הדירה, עובדה המזכה אותם גם בפיצוי בגין שלילת הנאה ועגמת נפש.

          בכתב התביעה יוחסו התובעים לברר הפרת ההסכם והוראות דיני החוזים בהסתרת מידע מהותי והיצג שווא.

          אשר לקבלן טענו התובעים כי זה כמי שבנה את הדירה אחראי כלפיהם על פי כל דין לרבות חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 וכן מכוח דיני הנזיקין.

6.       בכתב תביעתם עתרו התובעים לחייב את ברר והקבלן יחד ולחוד בסכום התביעה בסך 193,048 ש"ח.

7.       מנגד טענו ברר בכתב הגנתם כי יש לסלק את התביעה נגדם על הסף על יסוד הצהרת התובעים בהסכם כי בדקו את הדירה מצאו אותה מתאימה והם מוותרים על כל טענה לגביה; ברר טענו כי הליקויים עליהם קבלו התובעים הינם חיצוניים וגלויים לעין.

8.       ברר כפרו בטענה כי ערכו מצג שווא כלפי התובעים ו/או הסתירו מהם עובדות והכחישו את קיום הנזקים ו/או קשר סיבתי בינם ובין העובדה כי ברר ביצעו עבודות שיפוץ בדירה.

9.       הקבלן טען בכתב ההגנה כי העניק שרותי בניה לבעלי החלקה עליה נבנתה הדירה (להלן: "המזמין") על פי הסכם משנת 1996 (להלן: "הסכם הבניה") אשר במסגרתו הוגבלה אחריות הקבלן כלפי המזמין לתקופה של שנה אחת וכי ולא ניתנה למזמין האפשרות להעביר את זכויותיו על פי הסכם הבניה.

10.     הקבלן כפר באחריותו כלפי התובעים ככל שהיא מתבססת על חוק המכר, על דיני הנזיקין ואף העלה טעון התיישנות.

          הקבלן אף טען כי ברר ביצעו בדירה שיפוצים נרחבים וכי ככל שקיימים בדירה ליקויים - יש לזקוף אותם לפתחם של ברר.

          עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב.         המחלוקת

            1.         האם הוכיחו התובעים עילת תביעה נגד ברר ו/או נגד הקבלן.