פסק-דין בתיק א 1554/06

1.         התובע, יליד 1958, מבקש בתביעתו לחייב הנתבעים לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה לו ביום 25/6/04 (להלן: "התאונה").

            לפי טענת התובע הייתה הנתבעת 1 מעסיקתו במועד התאונה, ואילו הנתבע 2 - היה, במועד הרלוונטי, המנהל הכללי של הנתבעת 1, ומעסיקו הישיר.

2.         התובע טען בכתב התביעה כי ביצע עבודות אחזקה שונות אצל הנתבעת במלון המוחזק על ידה במצפה רמון, וביניהן - תחזוקה של כלי רכב וקומנדקרים אותם הפכו לרכבי שטח, וכי במועד התאונה - נתבקש על ידי נתבע 2 לחתוך צינור ברזל באמצעות דיסק חיתוך שהיה מולחם בתחתיתה של משאית.

            התובע טוען כי אף שהתריע אודות הקושי לבצע הוראת הנתבע 2, הורה לו הנתבע 2 לבצעה, ואחר שהחל בעבודת החיתוך, נתפס דיסק החיתוך בברזל, קפץ והסתובב בעוצמה אל עבר גופו ופניו, וכתוצאה - נחתך עמוקות בפניו, בכתף ובבית השחי.

3.         התובע המציא כתב התביעה לנתבעים, אך הם סירבו (על פי אישור מסירה ותצהיר שליח שהוצגו) לקבלו.

            מתוך כך ביקש התובע ליתן פסק דין כנגד הנתבעים בהעדר הגנה - על פיו מוטלת עליהם, ביחד ולחוד, מלוא האחריות לנזקיו.

            בהחלטתה מיום 21/3/07 - נעתרה כב' רשמת ביהמ"ש לבקשה והורתה לתובע ליתן פסיקתא - אך לא מצאתי כי זו ניתנה (אלא רק במצורף לבקשה הנוכחית ליתן פסק דין בשאלת הנזק).

            לציין כי בבקשה הנ"ל ביקש, כאמור, התובע ליתן פסק דין חלקי בשאלת האחריות מחמת העדר הגנה, וכן נתבקש בית המשפט להורות לו כי יפרט מלוא נזקיו ושיעורם - לצורך הדיון בשאלת הנזק.

רק ביום 3/9/07 נתן התובע בקשתו ליתן פסק דין בשאלת הנזק - והוא אכן זכאי לקבלו.

4.         התובע לא צירף לתביעתו חוות דעת מומחה רפואי, וכידוע - קביעת נכות, בתאונה מסוג זו הנדונה כאן, על ידי המל"ל - אינה נותנת.

לצורך הבקשה כאן, ואף כי ניתן היה לקבוע כי בהעדר חוות דעת רפואית - אין התובע רשאי לטעון בעניינים שברפואה, הנה אתחשב בהחלטת המל"ל שקבעה, אחר בדיקת התובע, כי נותרה בו נכות בשיעור 10% לפי הוראות תקנה 75 (2) ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956, דהיינו - בגין צלקות פנים מכערות או הגורמות לשינוי צורת עפעפיים, אף, שפתיים, אוזניים.

המל"ל לא מצא לדון בהפעלה, גם לא חלקית, של תקנה 15, לאחר שנרשם כי התובע חזר לעבודתו.

ברי מתוך הנ"ל כי בתובע נותרה נכות רפואית בלבד, ואין בה להשפיע על תפקודו, ודאי לא השפעה כפי זו לה הוא טוען.

התובע היה, לפי טענתו, באי כושר מלא משך 6 חודשים אחר אירוע התאונה, אך לפי אישור מל"ל - תקופת אי הכושר עלתה כדי 3 חודשים בלבד. התובע עצמו, בתחשיב הנזק שערך, מבקש כך לקבוע (סעיף 11 לבקשה) - אף כי האמור שם אינו ברור כלל ועיקר וגם אינו עולה כפי טענת התובע כי התאונה אירעה לו ביום 25/6/04 (בתחשיב ציין התובע כי תקופת אי כושר מלאה נקבעה לו החל מ - 10/04 ועד 1/05) - ולתובע הפתרונים.

5.         אחר עיון בבקשה, בתצהיר התובע התומך בה, במיסמוך שהוצג, ובהודעת התובע על צירוף אסמכתאות, אני פוסקת לו הסכומים הבאים:

            5.1        הפסד השתכרות בעבר -

                        עבור 3 חודשים לפי שכר אחרון

                        משוערך בסך 3,764 ש"ח, סך של                         -.11,292            ש"ח

            5.2        הפסד השתכרות בעתיד -