פסק-דין בתיק א 1553/97

זוהי תביעה כספית על סך 841,568 ש"ח שהגישה התובעת כנגד הנתבע בגין פעולות שבוצעו ע"י הנתבע בחשבון התובעת (להלן גם : "החברה").

עוד עתרה התובעת לסעד הצהרתי המצהיר על בטלות המשכנתא אשר ניתנה לטובת הנתבע (להלן גם: "הבנק").

בעקבות הסכמה בין הצדדים, צומצמו המחלוקות בתיק זה לעניין התביעה הכספית בלבד (ר' עמ' 8-9 לפרוטוקול מיום 7.12.05).

התביעה הוגשה בשנת 1997 והגיעה לדיון בפני, לראשונה, ביום 23.10.03.

העובדות:

1.         התובעת הינה חברה בע"מ אשר ניהלה חשבון בנק אצל הנתבע החל ממאי  1984.                                                                                                       

2.         ביום 20.12.90 חתמה התובעת על שטר משכנתא לפיו שעבדה נכס מקרקעין שבבעלותה לטובת הבנק לצורך הוספה לבטחונות הקיימים בבנק (להלן: "שטר המשכנתא  ו " והנכס") בהתאמה.

3.         הנתבע פתח בהליכי הוצל"פ למימוש שטר המשכנתא בתיק הוצל"פ

3-97-72676-01 בלשכת ההוצל"פ בת"א.

4.         לטענת התובעת (ר' סעיף 17 לתצהיר רוני שטנגר), התעורר בליבה החשש כי הבנק פועל בחשבונה כאוות נפשו, ביצע בחשבונה עוולות ופעל בניגוד לדין ולמוסכם.

            התובעת פנתה למומחה שערך בדיקה מקיפה בחשבונותיה והגיע למסקנה כי אין היא חייבת כספים לבנק.

5.         אי לכך הגישה התובעת את תביעתה הנוכחית.

            התביעה כללה תביעה כספית וסעד הצהרתי (לביטול שטר המשכנתא), אולם, כאמור לעיל, ובהסכמת הצדדים,  נותרה לדיון התביעה הכספית בלבד.

6.         לטענת התובעת, חושב חשבונה אצל הנתבע ביתר, בין התאריכים מאי 1984 ועד אוקטובר 1997, כתוצאה משורת טעויות באופן חישוב תעריפי הריביות בחשבון התובעת.

התביעה מתבססת על ארבעה ראשי נזק מרכזיים:

א.        ליקויים בתוכנת הבנק לחיוב ריבית.

ב.         חיוב החשבון הדביטורי בריבית על בסיס 360 יום בשנה ולא על בסיס

365 ימים בשנה.

ג.         שינוי אסור של ריבית תוספת הסיכון בחשבון הדביטורי.

ד.                      חיובי ריבית שלא בהתאם להוראות ס' 2 לצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי) התש"ל 1970 (להלן: צו הריבית).