פסק-דין בתיק א 1547/98

כללי

   1.        עניינה של תביעה זו, באחריותה של המדינה לנזקיו של התובע, אשר נגרמו כתוצאה מהתפוצצות רימון נגד טנקים (רנ"ט) השייך לצה"ל.

הרקע העובדתי

   2.          התובע 1 (להלן: "התובע" או "לואי") , הינו קטין יליד 10.10.87, תושב הכפר טמון שבבקעת הירדן. התובעים 2 ו-3 הם הוריו והאפוטרופוסים הטבעיים של התובע 1 (להלן: "האב" ו- "האם" בהתאמה).

   3.          בבוקרו של יום  27.7.97 (עת היה התובע בן כ-10 שנים) נפגע התובע  מהתפוצצות,  בעת ששהה עם עדר עיזים, השייך לאביו, באזור הסמוך לכפר טמון. כתוצאה מהפיצוץ, נפגע התובע בירך רגלו הימנית, באמה הימנית, בעיניו ובאוזן ימין.

   4.          מייד לאחר הפיצוץ, אץ אחיו של התובע, מוחמד בני עודה (להלן: "מוחמד" או "אחי התובע"), יליד 8.2.78, וקרא לעזרה קבוצת חיילי חטיבת גולני, אשר התאמנה בסמוך למקום האירוע. 

מפקד פלוגת החיילים, עדו פלג (להלן: "המפקד"), יחד עם מספר מחייליו והחובש המחלקתי, הזדרזו ובאו לעזרתו של התובע. משראו את פגיעותיו של התובע, מיהרו והזעיקו רופא, אשר הגיע ופינה את התובע לבית החולים "העמק" בעפולה.

   5.          בבית החולים אושפז התובע במחלקה הכירורגית  ונותח בירך ובאמה הימנית. כמו כן נותח התובע בעינו השמאלית.  בנוסף, טופל התובע במחלקת אף, אוזן, גרון בשל פגיעה באוזניים. התובע שוחרר לביתו מבית החולים ביום 12.8.97 (דהיינו: לאחר 17 ימי אשפוז).

   6.          ביום 7.9.97 שב התובע לבית החולים, עקב התדרדרות במצבה של עין שמאל. הניסיון להצלת הראיה בעין זו -  נכשל, והתובע איבד לחלוטין את הראיה באותה עין (אשפוז זה ארך 8 ימים (14.9.97 - 7.9.97)).

נסיבות האירוע

   7.      תאור האירוע, אליבא דתובעים, הובא בסעיף 3 לכתב התביעה:

"בתאריך 27.7.97 רעה התובע את צאן אביו כ 5 ק"מ מהכפר טמון בשטח פרטי השייך למשפחה ביחד עם אחיו מוחמד יליד 1978.

לפתע נחתה בסמוך לקטין [התובע] פצצה שנורתה ע"י כוחות צה"ל שהתאמנו בקרבת מקום; הפצצה שהתפוצצה הרגה 15 עיזים ופצעה את התובע."

לתמיכה בגרסתם, הציגו התובעים את עדותו של  מוחמד  ואת עדותו של האב.  כמו כן ביקשו התובעים בסיכומיהם, להיבנות מהסתירות אשר נמצאו, לטענתם, בגרסת הנתבעת וממחדלה של זו להביא ראיות רלוונטיות (סעיף 6 לסיכומי התובעים).עוד טוענים התובעים כי גירסתם לאירוע מתיישבת טוב יותר עם הנתונים הקיימים (מהם, בעיקר: עובדת קיומו של אימון באש חיה בסמוך למקום האירוע והיקף הנזק שנגרם לתובע ולצאן) ועם השכל הישר.

   8.      תיאור הנתבעת את האירוע שונה מאוד מגרסת התובעים. כך נכתב במבוא לסיכומי הנתבעת:

"ביום 27.7.97 התובע מס' 1 שהוא יליד 10.10.87 נפגע מררנ"ט כאשר הוא ואחיו מוחמד בני עודה       [עד תביעה 2 ] רעו את הצאן של אביהם ג'אמל חדר בני עודה [תובע 2 ועד תביעה 1] וזאת בתוך שטח אש של צה"ל.

התובעים היו בשטח האש ללא רשות ביודעין למרות כל האזהרות והנסיונות של הנתבעת למנוע מתושבי המקום, בכלל, והתובעים, בפרט, מלהיכנס לשטח אש.

לפי גרסת התובעים, הררנ"ט נפל בקרבתו של התובע מס' 1 והתפוצץ. הנתבעת סבורה כי גרסה זו שיקרית היא ומכחישה בתוקף שהתובע מס' 1 נפצע בעקבות תרגיל שהתקיים באותו יום".

לתמיכה בגירסה זו, הציגה הנתבעת את עדותו של המפקד, את עדותה של רס"ן  ורד יצחקי, מפקדת מרכז תיאום אימונים של פיקוד מרכז ואת עדותו של מר שאול ויזל, העובד כפקח במינהל האזרחי באיזור שומרון, ביחידת הפיקוח המרכזית. לתצהירה של רס"ן יצחקי, צורפו דפי יומן המבצעים הרלוונטיים למועד האירוע.

   9.          מגירסאות הצדדים ומן הפער ביניהן, עולות שתי שאלות עובדתיות: ה אחת, האם השטח בו נפגע התובע הינו שטח בבעלות פרטית של משפחת התובע או שמא מדובר בשטח אש; השניה, האם התובע נפגע כתוצאה מהתפוצצות נפל של רנ"ט, עליו דרך, או שמא במהלך תרגיל באש חיה נורה למקום הימצאו של התובע רימון, אשר התפוצץ.